×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיְהִי⁠־ל֨וֹ יְהוֹיָקִ֥ים עֶ֙בֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיָּ֖שׇׁב וַיִּמְרׇד⁠־בּֽוֹ׃
In his days Nebuchadnezzar king of Babylon came up, and Jehoiakim became his servant for three years; then he turned and rebelled against him.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(א-ו) סוף יהויקים * – דברי הימים ב ל״ו:ו׳-ח׳
בְּיוֹמוֹהִי סְלֵיק נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וַהֲוָה לֵיהּ יְהוֹיָקִים עַבְדָא תְּלַת שְׁנִין וְתַב וּמְרִיד בֵּיהּ.
ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים – הנה מצאנו כי נבוכדנצר מלך בשנה הרביעית ליהויקים, כי כן כתיב בירמיהו: הדבר אשר היה אל ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנצר מלך בבל (ירמיהו כ״ה:א׳). ובדניאל אומר: בשנת שלש למלכות יהויקים בא נבוכדנצר וגו׳ ויתן י״י בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער (דניאל א׳:א׳-ב׳). והנה אמר כי יהויקים הגלה בבל, וכן אומר בדברי הימים: להוליכו בבלה (דברי הימים ב ל״ו:ו׳), וירמיה נתנבא עליו: סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם (ירמיהו כ״ב:י״ט), נראה כי בדרך מת!
ואמר כי בשנת שלש למלכות יהויקים (דניאל א׳:א׳) שהמליכו פרעה נכה, ובסוף ג׳ שנים ליהויקים בתחלת שנה רביעית לו, התנבא ירמיהו שיבא נבוכדנצר על ירושלים, ובא בשנה ההיא, ויצר עליה ולכדה ולקח את יהויקים והוליכו בבל, כמו שאומר בספר דניאל, והשיבו לירושלם, ועמד בירושלם שלש שנים באמונתו עם מלך בבל, ומרד בו. זהו שאמר: ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו. וזהו שאמר: וישב – כי כבר לקחו והוליכו בבל, ואחר כך שב ומרד בו.
והנה היו לו ממלכותו ז׳ שנים או יותר, כי לא ידענו כמה היה בבבל טרם שובו לירושלם. כי אם נאמר כי בשנה ההיא שהוליכו בבל השיבו לירושלם ועמד שלש שנים באמונתו ומרד, הנה עברו שבע שנים ממלכותו, ונשארו ד׳ שנים ממלכותו. אם כן, לא באו גדודי כשדים לירושלם עד סוף ארבע שנים אלו, ועמד במרדו ד׳ שנים, ושבע שעברו, הרי י״א שנה שמלך יהויקים. ואם נאמר שהיה שם בבבל יותר, נוכל לומר כי עד ד׳ שנים היה שם, ובשובו לירושלים עברו ח׳ שנים ממלכותו, ונשארו שלש שנים ממלכותו, ואותן שלש עמד באמונתו עם מלך בבל, והיה לו עבד, ובסוף שלש שנים שהיא שנת י״א לו, מרדו ובאו גדודי כשדים ולכדוהו וסחבו אותו ובדרך מת, ולא נקבר והיתה נבלתו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (ירמיהו ל״ו:ל׳).
ובסדר עולם אומר, וכן בדברי רבותינו ז״ל, כי בשנה הראשונה שמלך נבוכדנצר כבש נינוה, שניה כבש יהויקים, והיא השנה החמישית ליהויקים, והיה לו עבד ועמד שלש שנים, שהרי שמנה שנים שמלך, ארבע קודם מלכות נבוכדנצר, ושנה שנכבש בידו, ושלש שנים שהיה לו עבד, הרי שמנה שנים. שמרד בו, ולבסוף ג׳ שנים למרדו בא נבוכדנצר וכבשו פעם שניה. וזהו שאומר בדניאל: בשנת שלש (דניאל א׳:א׳), הרי י״א ליהויקים ושמנה למלכות נבוכדנצר, ואותה שנה שמינית המליך יהויכין ומלך ג׳ חדשים והגלהו עם החרש והמסגר (מלכים ב כ״ד:י״ד). וזהו שאמר: גלו בשנת שבע גלו בשמנה, בשבע לכבוש יהויקים שהיה שמנה למלכות נבוכדנצר, שהרי שנה אחת מלך קודם כבוש יהויקים.
ובעבור זה בימיו עלה נבוכד נאצר עליו ונשתעבד אליו ג׳ שנים, וגם בזה יש קושי רב, כי מצאנו שנבוכדנצר מלך בשנת הד׳ ליהויקים, כי כן כתוב בירמיהו (ירמיה כ״ה א׳) בשנת הד׳ ליהויקים היא השנה האחת לנבוכד נצר, ובספר דניאל אומר (דניאל א׳ א׳) בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכד נאצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה ויתן ה׳ בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער בית אלהיו ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו, אבל התשובה בזה היא, שיהויקים (עם היות שלא נזכר בזה הספר) כתוב בדברי הימים שהוגלה בבלה, שנאמר (דברי הימים ב ל״ו ו׳) עליו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה, ועליו התנבא ירמיהו (ירמיהו כ״ב י״ט) סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם, ותוכן הענין יראה שהיה כן, הנה בהשלמת שלש שנים למלכות יהויקים בתחלת השנה הרביעית מלך נבוכדנצאר מלך בבל, והיא היתה השנה הראשונית למלכו כמו שכתוב בספר ירמיהו, ובאותה שנה עלה על יהויקים והוליכו אסור בנחשתים בבלה, ומקצת כלי בית ה׳ כמו שנזכר בדברי הימים, ומנה זה שם לשלש שנים למלכות יהויקים, לפי שהיו לו שלש שנים שלמים ובתחלת השנה הרביעית לא חשש, ויהויקים נשתעבד אליו והושיבו ירושלם ועמד שלש שנים עבד אל נבוכד נאצר, ואחריהם מרד בו, וזה שאמר בכאן וישב וימרוד בו, רוצה לומר ששב מבבל אל ירושלם ומרד בו אחרי שלש השנים אשר זכר. ונוכל עוד לפרש כפי דעת חז״ל, שישב יהויקים בבבל עבד נבוכד נאצר שלש השנים אשר זכר, וכאשר שב לארצו בתנאי שיעבוד אותו מרד בו מיד אחרי שובו, ולזה אמר כאן בימיו עלה נבוכד נאצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד, רוצה לומר שם בבבל היה עבד לו שלש שנים וישב וימרוד, כי שב לירושלם ומיד אחרי שובו מרד בו. וה״ר לוי בן גרשום בפירושו לספר דברי הימים כתב, שלא הביא נבוכד נצר ליהויקים בבלה, אך הוא יצא אליו ואסר אותו ואמר להוליכו בבל וקבל על עצמו לעבוד אותו, רוצה לומר לתת לו מס והניחו לשוב למלכותו ועבדו שלש שנים ושב למרוד בו:
וישב – אחרי שלשת השנים.
בימיו עלה נבוכדנצר – שנה הרביעית ליהויקים היא שנה הראשונה לנבוכדנצר כמ״ש (בירמיה כ״ח), ובדניאל א׳ אמר שבשנת שלש למלכות יהויקים צר נבוכדנצר על ירושלים וכבש את יהויקים והביאו עם כלי בית אלהים לבית אלהיו, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה בסדר עולם, כבש נבוכדנצר את יהויקים בשנה שניה למלכותו והיה לו עבד ג׳ שנים הרי שמונה שנים וימרוד בו ובסוף ג׳ למרדו שהוא י״א ליהויקים וח׳ לנבוכדנצר כבש אותו, ולפי זה מ״ש בדניאל שהביאו לבבל בשנת ג׳ למלכות יהויקים פי׳ למלכותו שמלך בפ״ע, וכמו שכן אמר גבי הושע בן אלה, וגבי עוזיה כמש״ש במקומו, ולפי זה צ״ל שמ״ש עליו בירמיה קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים, ששלחו את נבלתו מבבל לארץ ישראל לגררה בבזיון סביב חומת ירושלים, או שבעת שבא על יהויכין הביאו עמו ושם נהרג ונסחב בבזיון לבזות את בנו המולך תחתיו, ולדעת הרי״א עלה עליו נבוכדנצר תיכף בשנה א׳ שמלך, ועל זה אמר בשנת שלש למלכות יהויקים כפשוטו, ורצה לומר בסוף שלש והיא הרביעית ליהויקים וראשונה לנבוכדנצר ואז הביאו בבלה עם מקצת כלי בית האלהים, ושם היה לו עבד ג׳ שנים וישב לירושלים ואחר כך מרד, ואז בא אליו שנית ונהרג ונסחב מהלאה לשערי ירושלים, ואולם הלא בירמיה (ל״ו), אמר שבשנת החמישית ליהויקים קראו צום ויהויקים שרף את המגלה שכתב ירמיה, הרי היה יהויקים אז בירושלים, וא״ל שאז כבר חזר ויהי עבד לנבוכדנצר שאם כן מדוע אמר שם אתה שרפת את המגלה לאמר מדוע כתבת לאמר בוא יבא מלך בבל וכו׳.
וישב – נהפכה דעתו למרוד בו (עיין מה שכתבתי למעלה כ״ג:כ״ה).
בְּיָמָיו, בשנה הרביעית למלכותו של יהויקים1, עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל על ירושלים וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אולם אחרי שלוש השנים האלו2 וַיָּשָׁב – שב יהויקים וַיִּמְרָד – למרוד בּוֹ:
1. מלבי״ם. שהיא השנה הראשונה למלכות נבוכדנאצר, רד״ק אברבנאל.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיְשַׁלַּ֣ח יְהֹוָ֣הי״י֣ ׀ בּ֡וֹ אֶת⁠־גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת⁠־גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת׀ גְּדוּדֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ גְּדוּדֵ֣י בְנֵֽי⁠־עַמּ֔וֹן וַיְשַׁלְּחֵ֥ם בִּיהוּדָ֖ה לְהַאֲבִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃
And Hashem sent against him bands of the Chaldeans, and bands of the Arameans, and bands of the Moabites, and bands of the children of Ammon, and He sent them against Judah to destroy it, according to the word of Hashem which He spoke by the hand of His servants the prophets.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְגָרֵי יְיָ בֵּיהּ יַת מַשִׁרְיַת כַּסְדָאֵי וְיַת מַשִׁרְיַת אֲרָם וְיַת מַשִׁרְיַת מוֹאָב וְיַת מַשִׁרְיַת בְּנֵי עַמוֹן וְגָרִינוּן בִּדְבֵית יְהוּדָה לְאוֹבָדֵיהוֹן כְּפִתְגָמָא דַייָ דִי מַלֵיל בְּיַד עַבְדוֹהִי נְבִיַיָא.
ואת גדודי ארם ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון – כלם באו בשליחות נבוכדנצר הרשע שנתן י״י בלבם לבא להאבידו לפי שעשה הרע בעיני י״י, וזהו שאמר: וישלח י״י בו, ולא אבה האל יתברך להאריך לו עוד, לפיכך אמר: וישלח י״י בו.
ואחרי המרד שלח השם על עונותיו גדודי כשדים וגדודי ארם וגדודי עמון ומואב ביהודה להאבידם כדבר השם אשר נבאו עליהם הנביאים, וספר זה לפי שכלם באו בשליחות נבוכד נאצר על יהויקים להאבידו, ואז כפי קבלת חז״ל הוגלה יהויקים פעם שנית ומת בדרך, ועל זה אמר ירמיהו (שם שם) לכן כה אמר השם אל יהויקי׳ בן יאשיהו מלך יהודה לא יספדו לו וגו׳, קבורת חמור תקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם, והותרה בזה השאלה השלישית: ובסדר עולם (פרק כ״ד) אמרו, שנבוכ׳ נאצר בשנה הראשונה למלכותו כבש נינוה, ובשנייה כבש יהויקים, והיא השנה החמשית למלכות יהויקים, והיה לו עבד שלש שנים הרי שמונה ואז מרד בו, ולסוף שלש שנים למרדו בא נבוכדנצר וכבשו פעם שנייה, וז״ש בדניאל בשנת שלש, הרי אחת עשרה ליהויקים ושמונה לנבוכד נצר, ואותה שנה שמינית מלך יהויכין ומלך שלשה חדשים והגלהו עם החרש והמסגר, וזהו שאמרו (מגילה י״א ע״ב) גלו בשבע גלו בשמונ׳, בשבע לכבוש ולגלות יהויקים שהיה שנה שנייה למלכו׳ נבוכד נצר שהרי שנה אחת מלך קודם כבוש יהויקים:
גדודי – חיילי צבא.
וישלח ה׳ – העיר את לב גדודי כשדים וכו׳, לבוא עליו למלחמה.
וישלחם – לפי שארכו הדברים, לכן חזר ואמר וישלחם, וכן דרך המקרא.
וישלח ה׳ זה היה בעת מרדו, ובאר שזה היה מפני שנגזר גזר דין מכבר בחטאת מנשה כמ״ש בס׳ כ״ב וכ״ג.
להאבידו – ע״י הגדודים האלה הבאים לשלול שלל דללו בני יהודה מאד ולא עצרו כח לפני הכשדים.
וכשמרד יהויקים בה׳1 וַיְשַׁלַּח – הֵעִיר2 יְהוָה בּוֹ – נגדו אֶת לב3 גְּדוּדֵי חיילי צבא4 כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן, וכולם באו בשליחות נבוכדנצר הרשע שנתן ה׳ בליבם לבוא להאבידו לפי שעשה יהויקים את הרע בעיני ה׳5, וַיְשַׁלְּחֵם הקב״ה בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים בעת שנגזר הדין בעבור החטאים של מנשה6:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. רד״ק, אברבנאל.
6. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) אַ֣ךְ׀ עַל⁠־פִּ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ הָֽיְתָה֙ בִּֽיהוּדָ֔ה לְהָסִ֖יר מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו בְּחַטֹּ֣את מְנַשֶּׁ֔ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃
Indeed, at the commandment of Hashem this came upon Judah, to remove them from His presence, for the sins of Manasseh, according to all that he did;
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּרַם עַל דְאַרְגִיזוּ קֳדָם יְיָ הֲוַת דָא בִּדְבֵית יְהוּדָה לְאַגְלָיוּתְהוֹן מֵאַרְעָא בֵּית שְׁכִינְתֵּיהּ בְּחוֹבֵי מְנַשֶׁה כְּכָל דַעֲבָד.
אך על פי י״י היתה – כל הרעה הבאה ביהודה על ידי הגדודים האלה.
Indeed, it was by the order of Adonoy. All the calamity that befell Yehudah through these bands.⁠1
1. I.e., all the calamity had been preordained from the time of Menashe's reign (Radak).
אך על פי י״י היתה – כל הרעה הבאה ביהודה על יד הגדודים האלה.
אך על פי י״י היתה ביהודה – כלומר: קודם מלכות יהויקים היתה הגזירה על פי י״י שדבר ביד עבדיו הנביאים בחטאת מנשה, כי לולי חטאותיו שרבו היה סולח לחטאים הבאים אחריו, אך בחטאתיו נגזרה הגזירה להחריב ירושלם.
אַךְ עַל פִּי ה׳ הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו – יש [בדברים] הסתרה: ״הרעה הזאת ביהודה להסירו מעל פניו״. ומובן דבר הכתוב ״עַל פִּי ה׳⁠ ⁠⁠״: ״על אף ה׳⁠ ⁠׳⁠ ⁠׳, כמו: ״כִּי עַל אַף ה׳ הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה״ (מל״ב כד, כ). וגם בו יש הסתרה: ״הרעה״, כמו זה [שבפסוקנו].⁠1
1. ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 249 (הרקמה, עמ׳ רסג), בעניין ׳מקרא קצר׳.
[254ב] אך על פי יוי היתה כיהודהא להסיר מעל פניו פיה אצ׳מאר הרעה הזאת כיהודה להסירו מעל פניו וקו׳ על פי יוי מענאה על אף יוי מתל כי על אף יוי היתה בירושלם וביהודה ופיה אצ׳מאר הרעה איצ׳א מתל הדא
א. כיהודה ] נוסח המקרא: ״בִּיהוּדָה״.
אך על פי יי׳ – גזרה אלהית, שלא יעשו תשובה, כעניין אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
אך על פי י״י היתה ביהודה וגו׳ – גם זה ענין גדול והכל אוצר י״י יבוא.
ואמרו אך על פי השם היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה ככל אשר עשה וגומר, אין ראוי שיפורש שעל חטאת מנשה אשר עשה בימיו נתחייבו ישראל בימי יהויקים חרבן, האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף השם? אבל האמת הוא שבני יהודה וירוש׳ (כמו שזכר ירמיהו בתוכחתיו (ירמי׳ ג׳ ו׳ ושם י״א י״ג) וכמו שפירשתי דף ש״ד ע״ד) השחיתו את דרכם בע״ז ובכל יתר העונות אשר למדם לעשות מנשה, ועם היות שמנשה שב בתשובה לא שבו בני יהודה עמו ונשארה העבירה בידיהם ומפני זה נחרבו, ולזה אמר שהיה רצון השם להסיר יהודה מעל פניו ולהחריבם בעבור חטאת מנשה ועונותיו, ר״ל שהיו בתוך בני יהודה, ויהיה אמרו בחטאת מנשה, כאלו אמר שהיה רצון ה׳ להסיר מפניו בני יהודה להיותם עושים ככל חטאת מנשה, כי ככל אשר עשה כך היו עושים בני יהודה.
אך על פי ה׳ – רצה לומר: לא גבר העכו״ם בעוצם ידו, אך דבר ה׳ היתה.
בחטאת מנשה – בעבור שאחזו בחטאת מנשה, לעשות ככל אשר עשה הוא.
אך – בודאי דבר זה היה מאת ה׳, וכן אך הנה אשתך היא (תולדות).
ולא גבר האויב בזכות כוחו ועוצם ידו1 אַךְ – כי אם עַל פִּי יְהוָה הָיְתָה כל הרעה הבאה2 בִּיהוּדָה על ידי הגדודים האלה3 לְהָסִיר – להגלות את ממלכת יהודה מֵעַל פָּנָיו בעבור שאחזו4 בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה לעשות5 כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה, וקודם מלכות יהויקים היתה הגזירה על פי ה׳ שדיבר ביד עבדיו הנביאים על חטאת מנשה, כי לולי חטאותיו שרבו, היה סולח הקב״ה לחטאים הבאים אחריו, אך בגלל חטאתיו נגזרה הגזירה להחריב ירושלים6:
1. מצודת דוד.
2. רש״י.
3. רש״י.
4. אברבנאל, מצודת דוד.
5. אברבנאל, מצודת דוד.
6. רד״ק .
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וְגַ֤ם דַּֽם⁠־הַנָּקִי֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפָ֔ךְ וַיְמַלֵּ֥א אֶת⁠־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם דָּ֣ם נָקִ֑י וְלֹא⁠־אָבָ֥ה יְהֹוָ֖הי״י֖ לִסְלֹֽחַ׃
and also for the innocent blood that he shed, for he filled Jerusalem with innocent blood, and Hashem was not willing to pardon.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַף דַם זַכַּאי דַאֲשַׁד וּמְלֵא יַת יְרוּשְׁלֵם חוֹבַת דַם זַכַּאי הֲוַת רַעֲוָא קֳדָם יְיָ דְלָא לְמִשְׁבַּק.
ולא אבה י״י לסלוח – להאריך עוד כי על אףא י״י היתה בירושלם וביהודה וגו׳ וימרד צדקיהו במלך בבל וגו׳ (מלכים ב כ״ד:כ׳). והכל אוצר י״י יבוא.
א. כן בפסוק. בכ״י: אף על.
ולא אבה י״י לסלוח – רוצה לומר: כי אף ע״פ שעשה מנשה תשובה לא אבה הש״י לסלוח שפיכתו הדם הנקי וידמה שבכלל עבדי י״י אשר הרג ישעיה בן אמוץ על אשר היה מוכיח אותו וכן אמרו רז״ל כי מנשה הרג ישעיהו.
וזהו אמרו עוד וגם דם הנקי אשר שפך וימלא את ירושלם דם נקי ולא אבה ה׳ לסלוח, ר״ל וגם הדם הנקי אשר שפך מנשה מלא את ירושלם דם נקי, שלמדם לשפוך דם נקי כמו שהוא היה עושה, ולהיותם מחזיקים ברשעת מנשה לא אבה ה׳ לסלוח, ובזה האופן עצמו ראוי שיפורש מה שאמר ירמיהו (ירמיהו ט״ו א׳ ד׳, ו׳) ויאמר ה׳ אלי אם יעמוד משה ושמואל וגומר, ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן חזקיהו על אשר עשה בירושלם וגומר, שלמדם לעשות תועבותיו, וז״ש את נטשת אותי נאם ה׳ אחור תלכי וגומר, ויתר הפסוקים המורים על עונות העם ורשעיהם, ולזה החרימם לא בעבור מנשה בלבד. והתבאר מזה שהמה בעונותיהם נמקו ולא לבד בעונות מנשה, והותרה בזה השאלה החמשית: והמפרשים פירשו שקודם מלכות יהויקים היתה הגזרה הזאת על פי ה׳ שדבר ביד עבדיו הנביאים בחטאת מנשה, ובחטאתיו נגזרה הגזרה להחריב את ירושלם, ולזכות יאשיהו האריך השם אפו ולרשעת יהויקים לא רצה השם להאריך אפו עוד, הנה אם כן רשעת יהויקים היתה סבה שלא האריך השם אפו לא שתהיה היא סבת החרבן בלבד, ומה שפירשתי אני בו הוא היותר נכון אצלי:
וגם דם הנקי – גם דם הנקי גרם הדבר.
אשר שפך – רצה לומר: על שהיקל מנשה בשפיכת דם, למדו העם גם הם לשפוך דם, אם כן מילא הוא את הדם, לעשות את כולם רוצחים.
ולא אבה – לזה לא רצה ה׳ לסלוח, כי היו אוחזים ברשעת מנשה, ואף בשפיכת הדם.
וְגַם בגלל הַדַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ מנשה כשהרג את מי שלא עבד עבודה זרה1 לא סלח ה׳ לישראל, שכן ממנו למדו ישראל להקל כמוהו בעניין זה2, וַיְמַלֵּא – וכך למעשה מילא מנשה אֶת יְרוּשָׁלִַם בְּדָּם נָקִי שכאמור גרם במעשיו שיהיו כל ישראל רוצחים3, וְלזה לֹא אָבָה – רצה4 יְהוָה לִסְלֹחַ על אף שמנשה חזר בתשובה5, כי היו ישראל אוחזים ברשעת מנשה, ואפילו בשפיכת הדם6:
1. ובכלל עבדי ה׳ אשר הרג היה ישעיה בן אמוץ, רלב״ג.
2. אברבנאל, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רלב״ג. ואמרו רבותינו, ״ולא אבה ה׳ לסלוח״ מכאן שאין לו חלק לעתיד לבוא, ירושלמי סנהדרין פ״י ה״ב.
6. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ה) וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְהוֹיָקִ֖ים וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
Now the rest of the acts of Jehoiakim, and all that he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah?
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי יְהוֹיָקִים וְכָל דִי עֲבָד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי דְבֵית יְהוּדָה.

רמז רמט

ויתר דברי יהויקים (תועבותיו) [וכל] אשר עשה – אמר קמאי לא ידעי לארגוזי כלום צריכים אנו לאורו יש לנו זהב פרווים שאנו משתמשין בו יטול אורו, אמרו לו הא כתיב לי הכסף ולי הזהב אמר י״י צבאות (חגי ב׳:ח׳), א״ל כבר נתנו לנו שנאמר השמים שמים לי״י והארץ נתן לבני אדם (תהלים קט״ו:ט״ז). ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר חד אמר שחקק שם שמים על אמתו, וחד אמר שחקק שם עבודת אלילים על אמתו. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מפני מה לא מנו את יהויקים, משום זקנו דר׳ פרידא דאשכח ההיא גולגלתא דהוה שדיא בשערי ירושלים והוה כתיב עילוה זאת ועוד אחרת קברה נביג הדר קברה נביג אמר ההיא גולגולת של יהויקים היא דכתיב ביה קבורת חמור יקבר סחוב והשלך (ירמיהו כ״ב:י״ט) אמר מלכא דישראל הוא לאו אורח ארעא לבזויי שקלה כרכה בשיראי ואותבה בסיפתא, אתאי דביתהו חזיתיה נפקא אמרה לה לשבבתא, אמרו לה הא דאתתא קמייתא היא ולא קא מנשי לה שגרא לתנורא קליתה, כי אתא אמר היינו דכתיב עילוה זאת ועוד אחרת. אמרו כיון שעלה נבוכדנאצר להחריב את ירושלם עלה וישב לו (בריסי) [בדפנו של] אנטוכיא ירדו סנהדרין לקראתו אמרו הגיע זמנו של בית י״י ליחרב א״ל לאו אלא יהויקים מרד בי תנו אותו לי ואלך לי, אזלין ואמרין ליהויקים נבוכדנאצר בעי לך א״ל וכן עושין דוחים נפש מפני נפש דוחין נפשי ומקיימין נפשכם לא כן כתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו (דברים כ״ג:ט״ז) א״ל לא כן עשתה זקנתך לשבע בן בכרי הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה (שמואל ב כ׳:כ״א) כיון שלא שמע אליהם עמדו ונטלוהו ושלשלו אותו, ר׳ אלעזר ור׳ שמואל בר נחמני, ר׳ אלעזר אומר חי שלשלו אותו שנאמר ויתנהו בסוגר בחחים (יחזקאל י״ט:ט׳), ר׳ שמואל אמר מת שלשלו אותו שנאמר למען לא ישמע קולו עוד (יחזקאל י״ט:ט׳) על הרי ישראל, א״ר יהושע בן לוי אני מקיים דברי שניהם חי שלשלו אותו אלא מתוך שהיה מפונק מת בידיהם, מה עשה לו נבוכדנאצר ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, רב יהודה אומר נטלו והחזיר אותו בכל ערי ישראל בפרדימס והרגו ונטל וקרע את החמור והכניסו לתוכו שנאמר קבורת חמור יקבר (ירמיהו כ״ב:י״ט), ר׳ נחמיה אומר נטלו והחזיר אותו בכל ערי ישראל והרגו והיה מחתך מבשרו כזיתים ומשליכו לכלבים שנאמר קבורת חמור יקבר (ירמיהו כ״ב:י״ט) היכן היא קבורתו של חמור לא במעיו של כלבים הוא. הוא שהנביא מקנתר עליו ויתר דברי יהויקים ותועבותיו והנמצא עליו (דברי הימים ב ל״ו:ח׳). ר׳ יוחנן אמר תלת אמוראין חד אמר שהיה לבוש כלאים וחרינא אמר שמשך לו ערלה [וח״א שנמצא כתובת קעקע על בשרו]. ר׳ יוחנן אמר שבא על כלתו ועל אמו ועל אשת אביו. דאמר רבי יוחנן כללו של דבר בפתח שיצא בו נכנס. ר״י בן לוי אמר שהושיב נשים בירניות מאי בירניות בריין צדייאן שהרג את בעליהן ומענה נשיהם ומכניס את ממונם לטמיון, הה״ד וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם הארץ ומלואה מקול שאגתו (יחזקאל י״ט:ז׳), כיון שנהרג המליך יכניה בנו תחתיו וירד לו לבבל ויצאו כל בני עירו וקלסו אותו, א״ל מה עשית א״ל יהויקים מלך יהודה מרד בי והרגתיו והמלכתי יכניה בנו תחתיו. אמרין ליה מתלא אמר גור טב מן כלבא ביש לא תרבי על חד כמה וכמה גור ביש מן כלב ביש מיד שמע להם וישב בריסי אנטוכיא ירדו סנהדרי גדולה לקראתו אמרו לו הגיע זמנו של בית זה ליחרב, א״ל לאו אלא תנו את יהויכין מלך יהודה ואני הולך לי, אזלין ואמרין ליכניה נבוכדנאצר בעי לך, מה עשה יכניה כנס כל מפתחות של בית המקדש ואמר לפניו רבש״ע הואיל ולא זכינו להיות גזברים לפניך הרי מפתחותיך לפניך, תרי אמוראי חד אמר כמו פסת יד של אש בא ונטלתן מידו, וחד אמר משעה שזרקן עדין לא ירדו, מה היו בחורי ישראל עושים עולים לראשי גגותיהם ומשליכים עצמם למטה ומתים שנאמר משא גיא חזיון מה לך איפה כי עלית כולך לגגות (ישעיהו כ״ב:א׳), מה עשה נ״נ נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שנחבש לא היה יוצא משם לעולם שנאמר אסיריו לא פתוח ביתה (ישעיהו י״ד:י״ז), עלו סנהדרי גדולה עמו אמרו בימינו מלכות בית דוד פוסקת שנאמר בו כסאו כשמש נגדי מה נעשה נלך ונפייס לגדלת והגדלת למלכה והמלכה למלך. מה היה שם של אשתו של נבוכדנאצר רבי חנינא אמר שמירה שמה, ר׳ אבין אמר שמירמות שמה, ורבנן אמרו שמירעם שמה, כיון שבא נבוכדנאצר להזקק לה אמרה לו אתה מלך ויכניה אינו מלך אתה מבקש תפקידך ויכניה אינו מבקש תפקידו, מיד גזר ונתנו לו אשתו. כיצד שלשלו אותה לו. רבי שבתאי אומר קינקלין שלשלו אותה לו, ורבנין אמרי פתחו את המעזיבה ושלשלו אותה לו כיון שבא להזקק לה א״ל כשושנה אדומה ראיתי ופירש ממנה מיד הלכה וספרה וטהרה וטבלה, אמר לו הקב״ה בירושלים לא קיימתם מצות זיבה ועתה אתם מקיימים גם את בדם בריתך (זכריה ט׳:י״א) אותו הדם שנזכר בסיני בשביל כך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט׳:י״א) א״ר שבתאי לא זז משם עד שמחל לו הקב״ה כל עונותיו ונעשה לו נס ונתעברה אשתו מעומד שאלתיאל בנו אסיר בנו (דברי הימים א ג׳:י״ז).
למלכי יהודה – ושם כתוב בסתם: ותועבותיו אשר עשה והנמצא עליו הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה (דברי הימים ב ל״ו:ח׳), ואם אמר על זה הספר אין כאן כתוב דבר ממעשיו אלא בסתם: ויעש הרע (מלכים ב כ״ג:ל״ז). והנראה כי על ספר ירמיהו אמר, כי שם מספר תועבותיו בפרשת: הוי בונה ביתו (ירמיהו כ״ב:י״ג).
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה1, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
1. כפי שמובא בספר ירמיה, רד״ק. ובמדרש, מהם תועבותיו? אמר הראשונים לא ידעו להרגיז כלום את ה׳, וכי צריכים אנו לאורו?! יש לנו זהב פרווים שאנו משתמשין בו יטול אורו! אמרו לו הרי כתיב ״לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות״, אמר להם כבר נתנו לנו שנאמר ״השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם״, רב יוחנן ורבי אלעזר חד אמר שחקק שם שמים על אמתו, וחד אמר שחקק שם עבודת אלילים על אמתו, ילקוט שמעוני.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהוֹיָקִ֖ים עִם⁠־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
So Jehoiakim slept with his fathers; and Jehoiachin his son reigned in his stead.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁכִיב יְהוֹיָקִים עִם אֲבָהָתוֹהִי וּמְלַךְ יְהוֹיָכִין בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
וישכב יהויקים – לא על מטתו, כי אסרו נבוכדנאצר בנחושתים להוליכו בבלה, והיו מגררין אותו ומת בידם, כמו שנאמר: קבורת חמור יקבר סחוב והשלך (ירמיהו כ״ב:י״ט), ובדברי הימים כתב שאסרו נבוכדנאצר להוליכו בבלה (דברי הימים ב ל״ו:ו׳).
Yehoyakim lay with his forefathers. [He did] not die in his bed, for Nevuchadnetzar bound him with chains to take him to Bavel, and when they were dragging him he died in their hands,⁠1 as it is stated, "With the burial of a donkey will he be buried, dragged and thrown,⁠"2 and in Divrei HaYamim it is written3 that Nevuchadnetzar bound him to take him to Bavel.
1. Scripture therefore, does not mention his burial. There are several different opinions surrounding the circumstances of Yehoyakim's death and burial. See Vayikra Rabboh 19:6.
2. Yirmeyahu 22:19.
3. II Divrei HaYamim 36:6. The verse there states, "Nevuchadnetzar king of Bavel attacked him [Yehoyakim] and bound him in chains to take him to Bavel.⁠"
וישכב יהויקים – לא על מיטתו כי אסרו נבוכדנצר בנחושת להוליכו בבלה והיו מגררים אותו ומת בידם כמה שנ׳ קבורת חמור יקבר סחוב והשלך (ירמיהו כ״ב:י״ט), ובדברי הימים כת׳ שאסרו נבוכדנצר להוליכו בבלה (דברי הימים ב ל״ו:ו׳).
וישכב יהויקים עם אבותיו – רוצה לומר שמת אבל לא נקבר עם אבותיו, שהרי לא נקבר כלל, כמו שכתוב (ירמיהו כ״ב:י״ט) אלא בא על דרך: ויאסף אל עמיו (בראשית כ״ה:ח׳).
עם אבותיו – רצה לומר שמת עם אבותיו, אבל לא נקבר עמהם, כי אסר אותו להוליכו בבלה, ומת בדרך, ולא נקבר כלל כמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים ב ל״ו:ו׳) ובירמיהו (ירמיהו כ״ב:י״ט) (עיין בבלי סנהדרין פ״ב.).
יהויכין – נקרא ג״כ יכניה, ושתי השמות הוראה אחת להם.
וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו אך לא נקבר עמהם, כי לא נקבר כלל1, ואף לא נפטר על מיטתו, כי אסרו נבוכדנאצר בנחושתים להוליכו בבלה, והיו מגררין אותו ומת בידם2, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
1. סנהדרין פב., רד״ק, מצודת דוד.
2. רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וְלֹא⁠־הֹסִ֥יף עוֹד֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָצֵ֖את מֵֽאַרְצ֑וֹ כִּֽי⁠־לָקַ֞ח מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֗ל מִנַּ֤חַל מִצְרַ֙יִם֙ עַד⁠־נְהַר⁠־פְּרָ֔ת כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר הָיְתָ֖ה לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃
And the king of Egypt did not come out again from his land; for the king of Babylon had taken all that belonged to the king of Egypt, from the Brook of Egypt to the river Euphrates.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(ז-יז) מלכות יהויכין * – דברי הימים ב ל״ו:ט׳-י׳
וְלָא אוֹסִיף עוֹד מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְמִפַּק מֵאַרְעֵיהּ אֲרֵי נְסִיב מַלְכָּא דְבָבֶל מִנַחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל דַהֲוָה לְמַלְכָּא דְמִצְרָיִם.
לצאת מארצו – לעזור ליהויקים.
כי לקח מלך בבל וגו׳ – שנצחו במלחמה בשנת הרביעית ליהויקים בכרכמיש על נהר פרת, ככתוב בספר ירמיהו (ירמיהו מ״ו:ב׳).
Left his land. To aid Yehoyakim.
For the king of Bavel had taken, etc. For he defeated him in battle in the fourth year of Yehoyakim in Charchemish on the Euphrates River, as it is written in the Book of Yirmiyohu.⁠1
1. 46:2.
לצאת מארצו – לעזרה ליהויקים.
כי לקח מלך בבל וגו׳ – שניצחו במלחמה בשנת הרביעית ליהויקים בכרכמיש על נהר פרת ככת׳ בס׳ ירמיה (ירמיהו מ״ו:ב׳).
ולא הוסיף עוד מלך מצרים – פירוש: באותו הזמן עד שמלך צדקיהו, ואז יצא, כמו שכתוב בירמיהו: וימלך מלך צדקיהו וגו׳ (ירמיהו ל״ז:א׳), וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם ויעלו מעל ירושלם (ירמיהו ל״ז:ה׳). וכמוהו: ולא יספו עוד גדודי ארם לבא בארץ ישראל (מלכים ב ו׳:כ״ג) – ר״ל בזמן ההוא, אבל אחר כך באו כמו שכתוב (מלכים ב ו׳:כ״ד).
ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו – אמר זה להעיר כי לקח השם יתברך נקמת יאשיהו ממנו שהרגו בעלותו להלחם על נהר פרת.
ואמר שלא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו וגומר, להגיד שכאשר מת יהויקים מלך יהויכין בנו תחתיו, ואין ספק שמלך מצרים היה בא להמליך מידו מלך על ירושלם כאשר עשה ליהויקים, אם לא שנחדל מזה בעבור שלקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר היה למלך מצרים ולכן לא יצא מארצו כל אותו זמן עד שמלך צדקיהו ואז יצא, כמו שכתוב בירמיהו (שם ל״ז א׳, ה׳) וימלוך מלך צדקיהו וגומר וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם ויעלו מעל ירושלם:
לצאת מארצו – להמליך מלך ביהודה, כמו שהמליך את יהויקים.
ולא הוסיף שמלך מצרים היה בא להמליך את יהויכין כמו שהמליך את יהויקים אביו, רק שלא יכול לצאת בעת ההיא עד ימי צדקיה כמ״ש בירמיה (ל״ו) וחיל פרעה יצא ממצרים.
מנחל מצרים – עיין מה שכתבתי ביהושע ט״ו:ד׳.
וְעד שמלך צדקיהו1 לֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ לעזור ליהויקים2, כִּי לָקַח ממנו מֶלֶךְ בָּבֶל שניצחו במלחמה3 את כל השטח מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל חלקה אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם, ולכן לא יצא מלך מצרים מארצו כל אותו זמן4, ונקם ה׳ יתברך נקמת יאשיהו ממלך מצרים על שהרג את יאשיהו בעלותו להלחם על נהר פרת5: פ
1. רד״ק, אברבנאל.
2. רש״י, מצודת דוד. ומלבי״ם פירשו שלא יצא עוד מלך מצרים להמליך מלך אחר מיהודה כפי שעשה ביהויקים.
3. בשנה הרביעית ליהויקים, בכרכמיש על נהר פרת, ככתוב בספר ירמיהו פרק מ״ו פס׳ ב׳, רש״י.
4. אברבנאל.
5. רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) בֶּן⁠־שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נְחֻשְׁתָּ֥א בַת⁠־אֶלְנָתָ֖ן מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Jehoiachin was eighteen years old when he began to reign; and he reigned in Jerusalem three months. And his mother's name was Nehushta the daughter of Elnathan of Jerusalem.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

בַּר תַּמְנֵי עַסְרֵי שְׁנִין יְהוֹיָכִין כַּד מְלַךְ וּתְלָתָא יַרְחִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ נְחֻשְׁתָּא בַּת אֶלְנָתָן מִירוּשְׁלֵם.
בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו – ובדברי הימים: בן שמנה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים (דברי הימים ב ל״ו:ט׳). אפשר כי יהויקים אביו המליכו בשנה ראשונה שמלך הוא, שימלוך תחתיו אחר מותו. אולי היו לו בנים אחרים, ועוד כי ראה שמלכותו תלויה ביד אחרים, לא ידע אם יסירוהו מהמלוכה כמו שעשו לאחיו, והמליך בנו יהויכין שימלוך תחתיו אחריו, והיה אז יהויכין בן שמנה שנים. ועתה כשמת אביו ומלך הוא, היה בן י״ח שנה, ומלך ג׳ חדשים. ולא חשש כאן לכתוב עשרה ימים היתרים.
ובסדר עולם: י״ח של מלך נבוכדנצר, שמנה משנחתם גזר דין לגלות.
בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ – [התיבה] ״עֶשְׂרֵה״ חסרה [בפסוק המקביל] ב״דברי הימים״, שכן אמר שם: ״בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע״ (דה״ב לו, ט). וידוע כי אין מייחסים לבן שמונה שנים, [לא] מעשה רע ולא [מעשה] טוב. [ואם-כן] המוזכר כאן הוא הנכון. ואשר לשם – חסר, כמו שאמרנו ב״וְכִכַּר זָהָב״ (מל״ב כג, לג).⁠1
1. ראה על הפסוק מפרק כג, לג אצל ריב״ג, אללמע, עמ׳ 254, שו׳ 24 (הרקמה, עמ׳ רסט, שו׳ 19), בעניין מספר שהושמט. לעומתם, רד״ק (על אתר) פתר את הסתירה ברוח הדרש: ״[...] ובסדר עולם אמר: שמונה עשרה – שלמלך נבוכדנצר, שמונה – משנחתם גזר דין לגלות״.
בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו הדא פי דברי הימים מחדוף אלעשרה פקאל תם בן שמנה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם ויעש הרעא ומעלום אן בן תמן סנין לא ינסב לה פעל שר ולא כיר פאלמדכור הנא הו אלצחיח ואמא תם פמחדוף כמא קלנא פי וככר זהב
א. בן שמנה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם ויעש הרע ] נוסח המקרא: ״בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע״ (דה״ב לו, ט).
בן שמונה עשר שנה וגומר. בכאן יספר הכתוב שיהויכין בן יהויקים מלך אחרי אביו שלשה חדשים לא עוד, לפי שעבדי מלך בבל עלו על ירושלם ותבא העיר במצור ובמצוק, ובהיותם צרים על העיר בא שמה נבוכדנצר בעצמו, ויצאו אליו יהויכין ואמו שריו ועבדיו, כדי להחניפו ולומר שהיה בידו כחומר ביד היוצר, ולשים צוארו תחת עולו ושיעשה בו כל חפצו, בחשבו שבראות נבוכד נאצר זה יחמול עליו וישיבהו למלכותו, והוא לא עשה כן, כי לקח אותו אסור, לפי שחשב שיהיה מורד בו כמו שעשה יהויקים אביו, וכמו שאחז״ל (וי״ר פ׳ י״ט דף קפ״ו ע״ד) שאמר נבוכד נאצר על זה מכלבא בישא גורא טבא לא נפיק, לפיכך העבירו מהמלוכה ונתנה אל צדקיהו דודו שהיה אחיו של יהויקים אביו.
ואמר הכתוב שהיה זה בשנת שמנה למלכו, רוצה לומר בתחלת השנה השמינית למלכות נבוכד נצר, ומה שנאמר בירמיהו (ירמיהו נ״ב כ״ח) זה העם אשר הגלה נבוכד נאצר בשנת שבע, פירושו בסוף שנת שבע שהיה התחלת שנה שמונה, ולדברי בעל סדר עולם היה שנת שבע לכבוש יהויקים שהיא שמנה לנבוכד נאצר.
בן שמנה עשרה יהויכין במלכו – ובדברי הימים כתוב בן שמונה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים, והרד״ק כתב שאליקים המליכו עמו בשנה הראשונה שמלך, והרי״א השיב עליו כמה תשובות, ופי׳ שמ״ש בדברי הימים ועשרת ימים היינו שנים ושיעור הכתוב כשהיה יהויכין בן שמונה שנה ובן שלשה חדשים ועשרת ימים פי׳ שנים אז מלך בירושלים, וזה דוחק, ונראה שבאשר עם הארץ המליכו את יואחז ומשחו אותו וע״כ הוצרך פרעה להוליכו מצרים כי היה מלך משוח מאת העם, וידע פרעה שהגם שלקח את יואחז יטענו בני יואחז טענת ירושת המלוכה מיואחז אביהם, ע״כ המליך גם את יהויכין שיהיה מלך תחת אביו, לבל יערערו בני יואחז אחר מות אביהם, ויהויכין היה אז בן שמונה, וסרו טענות הרי״א.
בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה היה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ על ממלכת יהודה לאחר מות אביו1, וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ על ממלכת יהודה כאשר מקום מושב ממלכתו היה בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ היה נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם:
1. ובדברי הימים כתוב שהיה בן שמונה שנה. ורד״ק כתב שיהויקים אביו המליכו בשנה הראשונה שמלך הוא שימלוך תחתיו אחר מותו, (אולי בגלל שהיו לו בנים אחרים או בגלל שראה שמלכותו תלויה ביד אחרים ולא ידע אם יסירוהו מהמלוכה), והיה אז יהויכין בן שמונה שנים, ועתה כשמת אביו ומלך הוא היה בן שמונה עשרה שנה ומלך שלושה חדשים, וגם פרעה המליכו לאחר מות אביו לבל יערערו בני יואחז האחרים אחר מות אביהם, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃
And he did that which was evil in the sight of Hashem, according to all that his father had done.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונימקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ כְּכֹל דַעֲבַד אֲבוּהִי.
ויעש הרע בעיני י״י – תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אחז ואחזיהו וכל מלכי ישראל שכתוב בהם ויעש הרע בעיני י״י לא חיים ולא נדונין. אחז חתם את התורה שנאמר צור תעודה חתום תורה (ישעיהו ח׳:ט״ז). מנשה קדר את האזכרות. אמון שרף את התורה. אחז ביטל את העבודה. מנשה הרס את המזבחות. אמון העלה שממית על גבי המזבח. אחז התיר את הערוה. מנשה בא על אחותו. אמון בא על אמו.
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יהויקים אָבִיו:
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונימקראות שלובותהכל
 
(י) בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא [עָל֗וּ] (עלה) עַבְדֵ֛י נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצֽוֹר׃
At that time the servants of Nebuchadnezzar king of Babylon came up to Jerusalem, and the city was besieged.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

בְּעִדָנָא הַהִיא סְלִיקוּ עַבְדֵי נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל לִירוּשְׁלֵם וַעֲלַת קַרְתָּא בִּצְיְרָא.
בעת ההיא – כמו שאומר בדברי הימים: ולתשובת השנה שלח המלך (דברי הימים ב ל״ו:י׳).
עלו עבדי נבוכדנצר – כתיב: עלה – כי הוא עלה אחר כן ומצאם צרים על העיר, וקרי: עלו – כי עבדיו עלו בתחילה.
בעת ההיא עלה – עלו קרי.
ותבוא העיר במצור – בנו סביבה כרכום לכבשה, וכן: ובנית מצור (דברים כ׳:כ׳), ונקראה כן על שם כי העם היושב בה המה במצור ובמצוק.
בָּעֵת הַהִיא עָלוּ (עלה1 כתיב) עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל על יְרוּשָׁלִָם ובנו סביבה מצור כדי לכבוש אותה2, וַתָּבֹא – והיתה הָעִיר ירושלים בַּמָּצוֹר והיו יושביה במצור ובמצוקה3:
1. כתיב עלה וקרי עלו כי הוא עלה אחריהם ומצאם צרים על העיר, וקרי עלו כי עבדיו עלו בתחילה, רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיָּבֹ֛א נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל עַל⁠־הָעִ֑יר וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ׃
And Nebuchadnezzar king of Babylon came to the city while his servants were besieging it.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וַאֲתָא נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל עַל קַרְתָּא וְעַבְדוֹהִי צַיְרִין עֲלָהּ.
וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר – כוונתו: ״אל העיר״, כמו: ״הָרָמָתָה עַל בֵּיתוֹ״ (שמ״א ב, יא),⁠1 וכך גם
1. על מילת היחס ׳על׳ במובן ׳אל׳, ראה ריב״ג, אלאצול, ׳עלה׳, עמ׳ 526, שו׳ 20 (השורשים, עמ׳ 370), ללא הזכרת פסוקנו.
ויבוא נבוכדנאצר מלך בבל על העיר יריד אל העיר מתל הרמתה על ביתו וכדלך איצ׳א
צרים עליה – מסבבים עליה להצר להעם.
ועבדיו – בעוד שעבדיו צרים עליה.
וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר, וַעֲבָדָיו היו באותה עת1 צָרִים – מסבבים2 עָלֶיהָ (מקיפים אותה) להצר לעם3:
1. ראה רד״ק בפס׳ ט׳ לעיל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָה֙ עַל⁠־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָרִיסָ֑יו וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמׇלְכֽוֹ׃
And Jehoiachin the king of Judah went out to the king of Babylon, he, and his mother, and his servants, and his princes, and his officers. And the king of Babylon took him in the eighth year of his reign.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וּנְפַק יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה עַל מַלְכָּא דְבָבֶל הוּא וְאִמֵיהּ וְעַבְדוֹהִי וְרַבְרְבוֹהִי וְגִבָּרוֹהִי וּדְבַר יָתֵיהּ מַלְכָּא דְבָבֶל בִּשְׁנַת תַּמְנֵי לְמִמְלְכֵיהּ.
ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל – לעשות לו כרצונו, ולא למלחמה.
Yehoyachin king of Yehudah, came out to the king of Bavel. That he do to him as he wishes, and not for war.⁠1
1. Nevuchadnetzar, at this time, did not come to destroy Yerusholayim. He only demanded that Yehoyachin be handed over to him. See Vayikra Rabboh 19:6.
ויצא יהויכין וגו׳ על מלך בבל – לעשות רצונו ולא להלחם.
ויצא יהויכין – יצא אל מלך בבל שיעשה בו רצונו, והוא לקחו. ולמה העבירו מהמלוכה? אמרו חשב מלך בבל שיהיה מורד יהויכין כמו שהיה אביו מורד. אמר: מכלבא בישא גורא טבא לא נפיק, לפיכך העבירו והמליך דודו תחתיו.
ושריו וסריסיו – תרגם יונתן: רברבוהי וגברוהי.
בשנת שמנה למלכו – בתחילת ח׳, שהרי יהויקים מלך י״א שנה, ונבוכדנצר מלך בשנה הרביעית ליהויקים (ירמיהו כ״ה:א׳), ואם היה בסוף ח׳ היה י״ב. אלא כך פירושו: בתחלת שמנה. וכן בירמיה אומר: וזה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע (ירמיהו נ״ב:כ״ח) – סוף ז׳ ותחלת ח׳. והרבה פי׳ כזה בזה הספר.
ולדברי בעל סדר עולם שנת ז׳ לכיבוש יהויקים היא שנת שמנה לנבוכדנצר.
וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל – כוונתו: ״אל מלך״.
ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל יריד אל מלך
על מלך בבל – נכון בעברי וראוי שיהיה כן מצד היות העולם כדורי.
ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל – רוצה לומר: שיצא במצור מלך בבל כשמעו שהוא בא שם להשלים עמו ולשום צוארו תחת עולו והנה לא רצה להשלים עמו אך הגלה אותו אל בבל הו׳ ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו בשנת שמנה למלכות נבוכדנצר מלך בבל שעברו לו ז׳ שנים שלמות.
ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל – בדפוס ישן כתוב אל מלך וטעות הוא כי בכל שאר ספרי הדפוס וגם בכ״י כתוב על מלך אמנם בספר כ״י כתוב עליו בגליון למלך ע״פ המסורת ומנה כ״ט למלך בקריאה וזה מכללם אך במ״ג שלנו בדפוס לא נמנה זה עמהם והמסרה כ״י השמיטה להיות למלך על ישראל דד״ה סימן כ״ח ונסחא דדפוסא טפי עדיפא ועלה סמכינן דבמסרא אחריתי איתמסר ט׳ על מלך ודין חד מינייהו ועיין לקמן בשילהי סיפרא.
ויצא יהויכין – מסר את עצמו בידו לעשות בו חפצו, בחשבו כי יחמול עליו בעבור הכנעתו.
בשנת שמנה – וחושב שנים מקוטעות.
למלכו – למלכות נבוכדנצאר, ובירמיהו נאמר: בשנת שבע (ירמיהו נ״ב:כ״ח), ורצה לומר, בשבע לכבוש יהויקים, כי בשני למלכותו, והיא ה׳ ליהויקים, כבש את יהויקים בראשונה, והוליכו לבבל וקבל על עצמו להיות לו לעבד, והחזירו ועבדו ג׳ שנים, וחזר ומרד בו, וכבשו שנית בשנת ג׳ למרדו, הוא האמור בדברי הימים ב׳ (דברי הימים ב ל״ו:ט׳), ובזה השנה מלך יהויכין, וגלהו אחר ג׳ חדשים.
והמלך יהויכין מסר את עצמו ביד מלך בבל בחושבו כי יחמול עליו בעבור הכנעתו1, וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה במצור2 עַל – לקראת מֶלֶךְ בָּבֶל להיכנע תחתיו ושיעשה בו כרצונו3 הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו, ואולם מלך בבל לא חמל עליו אלא העבירו מהמלוכה4, וַיִּקַּח – והגלה5 אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו6 בִּתחילת7 שְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ של נבוכדנצר מלך בבל8:
1. מצודת דוד.
2. רלב״ג.
3. רש״י.
4. שחשב מלך בבל שיהיה מורד יהויכין כמו שהיה אביו מורד, אמר מכלבא בישא (מכלב רע) גורא טבא (גור טוב) לא נפיק (יוצא) לפיכך העבירו והמליך את דודו תחתיו, רד״ק.
5. רלב״ג.
6. רלב״ג.
7. רד״ק, רלב״ג.
8. ובירמיהו (פרק נ״ב פס׳ כ״ח) נאמר ״בִּשְׁנַת שֶׁבַע״ והכוונה, בשבע לכבוש יהויקים, כי בשנה השניה למלכותו של נבוכדנצר, (היא שנה החמישית ליהויקים), כבש את יהויקים בפעם ראשונה, והוליכו לבבל וקיבל על עצמו יהויקים להיות לו לעבד, והחזירו ועבדו ג׳ שנים, וחזר יהויקים ומרד בנבוכדנצר, וכבש אותו שנית נבוכדנצר בשנה השלישית למרדו, הוא האמור בדברי הימים ב׳ (פרק ל״ו פס׳ ט׳), ובזה השנה מלך יהויכין, והגלה אותו נבוכדנאצר אחר שלושה חדשים, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת⁠־כׇּל⁠־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ וְאוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת⁠־כׇּל⁠־כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔הי״י֔ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And he carried out from there all the treasures of the house of Hashem and the treasures of the king's house, and he stripped all the vessels of gold which Solomon king of Israel had made in the temple of Hashem, as Hashem had said.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וְאַפֵּיק מִתַּמָן יַת כָּל אוֹצָרֵי בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וְיַת אוֹצָרֵי בֵית מַלְכָּא וְקַצֵיץ יַת כָּל מָנֵי דַהֲבָא דַעֲבַד שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל בְּהֵיכָלָא דַייָ כְּמָא דִי מַלֵיל יְיָ.
ויוצא משם את כל אוצרות בית י״י ואוצרות בית המלך – לקיים מה שנ׳ הנה ימים באים נאום י״י ונישא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך וגו׳ (מלכים ב כ׳:י״ז).
כאשר דבר י״י – נכון שישרת זה אל עשה שלמה כמו שכתוב בתורה (דברים כ״ח:מ״ט-נ׳), ואל ויקצץ כמו שנבא ישעיה לא יותר דבר (ישעיהו ל״ט:ו׳).
וספר הכתוב שבפעם הזאת הוציא נבוכדנאצר כל אוצרות בית ה׳ ובית המלך מירושלם ויקצץ אל כל כלי הזהב אשר עשה שלמה בהיכל ה׳, רוצה לומר אותם הכלים שהיו מצופים זהב קצץ אותם לקחת הזהב אשר עליהם.
ויקצץ – כרת וקלף את הזהב מהכלים.
ויקצץ וגו׳ – פטורי ציצים שעל כותלי בית המקדש וטסי הזהב שבו מצופים ההיכל והדביר, והמנורות והשולחנות (דברי הימים ב׳ ח׳:ט׳), רק כלי עבודת המזבח הביא כמות שהם בית אוצר אלהיו (דניאל א׳:ג׳), וכורש החזירם לשבים מן הגולה (עזרא א׳:ח׳).
וַיּוֹצֵא נבוכדנאצר מלך בבל מִשָּׁם – מבית המלך ומבית המקדש שהיו בירושלים1 אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְקַצֵּץ – וכרת וקלף מזהבם2 אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל יְהוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה ביד ישעיהו הנביא3:
1. אברבנאל.
2. אברבנאל, מצודת דוד.
3. שאמר לו ״הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְהוָה״.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וְהִגְלָ֣ה אֶת⁠־כׇּל⁠־יְ֠רוּשָׁלַ֠͏ִם וְֽאֶת⁠־כׇּל⁠־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת׀ כׇּל⁠־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל [עֲשֶׂ֤רֶת] (עשרה) אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה וְכׇל⁠־הֶחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם⁠־הָאָֽרֶץ׃
And he exiled all of Jerusalem, and all the princes, and all the mighty men of valor, ten thousand captives, and all the craftsmen and smiths. None remained except the poorest people of the land.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וְאַגְלֵי יַת כָּל יְרוּשְׁלֵם וְיַת כָּל רַבְרְבַיָא וְיַת כָּל גִבָּרֵי חֵילָא עַסְרָא אַלְפִין בְּגָלוּתָא וְכָל אוּמָנַיָא וְתַרְעַיָא לָא אִשְׁתְּאַר אֱלָהֵין חֲשִׁיכֵי עַמָא דְאַרְעָא.
החרש והמסגר – תרגם יונתן: אומניא ותרעיא.
ורבותינו אמרו (בבלי גיטין פ״ח.): חכמים גדולים בתורה, שכשאחד פותח הכל שותקין, כמו שכתוב: החרישו אלי איים (ישעיהו מ״א:א׳). מסגר – הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו, כמו שנאמר: ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח (ישעיהו כ״ב:כ״ב).
Craftsmen and gatekeepers. [Targum] Yonatan rendered the craftsmen and the sentries of the gates. But, our Rabbis said that these were great Torah scholars,⁠1 that when one would begin [to speak], all remained silent [=חרש], as it is written, "Be silent before Me, O islands.⁠"2 "מסגר" [is one who] all sit before him and learn from him, as it is stated, "And he will open, and no one will close, and he will close, and no one will open.⁠"3 4
1. I.e., "craftsmen and gatekeepers" is a metaphoric allusion to Torah scholars. See Maseches Sanhedrin 38a.
2. Yeshayohu 41:1.
3. Ibid 22:22.
4. See Maseches Gittin 88a.
החרש והמסגר – תירג׳ יונתן אומניא ותרעיא, ורבותינו אמרו חכמים גדולים בתורה: חרש – כשאחד מהן פותח הכל שותקין ונעשין כחרשין כמו שנ׳ החרישו אלי איים (ישעיהו מ״א:א׳), המסגר – הכל יושבין לפניו ולמידין הימנו, כמו שנ׳ ופתח ואין סוגר וסגר ואין פתח (ישעיהו כ״ב:כ״ב).
גבורי החיל עשרת אלפים גולה – כתיב: עשרה, ועשרת – קרי, ואחד הוא. ואמר עוד: ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים (מלכים ב כ״ד:ט״ז), ובירמיה אומר: בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלשה (ירמיהו נ״ב:כ״ח) האיך הוא זה החשבון?
הראשון שהוא עשרת אלפים הוא כלל לכל, ופרט אחר כן ז׳ אלפים, והם מבני בנימין ושאר שבטים, ופרט עוד בירמיה ג׳ אלפים, והם אנשים מקובצים שהיו מבני יהודה, כמו שאמר: יהודים, והכל י׳ אלפים. וכ״ג הוא מספר מועט ולא חשש לספרו עם י׳ אלפים. זה הוא גלות שגלה עם יהויכין.
ובספר ירמיה (ירמיהו נ״ב:כ״ט) אומר מה שגלו בגלות צדקיהו שהוא שנת י״ח לנבוכדנצר, והיו בשמנה מאות ול״ב. ואחר החורבן שנת כ״ג לנבוכדנצר היו הגולים תשמ״ה, אותם שהיו בעמון ומואב.
ואמר: גולה – כמו: גולים, והוא דרך כלל בלשון יחיד. ולדעת יונתן הוא שם, שתרגם: בגלותא.
וכל החרש והמסגר – תרגם יונתן: אומניא ותרעיא.
וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם – כוונתו: ״יושבי ירושלים״. ו״כָּל״ כאן כוונתו לגביו: הרבה, כמו: ״יֶשׁ לִי כֹל״ (בר׳ לג, יא), שמובנו: ״יש לי רב״ כפי שאמרנו,⁠1 מפני שאמר אחר כך: [לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ].
לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ – כלומר הוא לקח את נכבדי הארץ ואת גדוליה ואת אומניה ואת חכמיה, ועזב את החלשים2 אשר אינם נלקחים בחשבון, ולכן לא כולם נשארו אלא חלק [מהאנשים].
1. השווה תרגום רס״ג לבר׳ לג, יא: ומוג׳וד לי אכתר; ריב״ג, אלאצול, ׳כלל׳, עמ׳ 320 (השורשים, עמ׳ 221). זאת בשונה מפירוש רת״י על מל״ב ד, ב, שם ביאר ״אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל״: אין לי דבר (לפי הקשר המקום). צוקר (על תרגום, עמ׳ 272) העיר כי אחד מששת המובנים אצל רס״ג למילה ״כל״ הוא ״הרבה״: ״וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם״ (שמ׳ ט, ו): ומאת ג׳מיע מואשי אלמצריון. כמו כן, על ׳מקרא קצר׳ ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 249, שו׳ 7 (הרקמה, עמ׳ רסג, שו׳ 20), ללא הזכרת פסוקנו.
2. השווה מנחם, ׳דל׳, עמ׳ *125; אלפאסי, ׳דל׳, א, עמ׳ 381, שו׳ 10; רד״ק, השורשים, ׳דלל׳, עמ׳ קמב.
והגלה את כל ירושלם יריד יושבי ירושלים וכל הנא יריד בה אכתר מתל יש לי כל אלדי מענאה יש לי רב כמא קלנא לאנה קאל בעד דלך
לא נשאר זולת דלת עם הארץ אי אנה אכד אג׳לّא אלבלד וכבראהא וצנّאעהא ועלמאהא ותרך אלצ׳עפא אלדי לא יעבא בהם פמא בקי כל אלג׳מיע אלא אלבעץ׳
והחרש והמסגר – תרגם יונתן ״אומניא ותרעיא״, ואבן ג׳אנח פי׳ בו עניין אומנות. ואני רואה שהוא מעניין דעת מחשבה וסברה, כלומר החכמה. והמסגר מן זהב סגור שרצה בו טוב מאד, וכן המסגר ר״ל ראשי החיל, ואשר ינהיגו הצבא למלחמה.
וכל החרש והמסגר – הם האומנים והשוערי׳ ושומרי החומ׳ וסוגרים פתחיה.
ושהגלה את כל ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים, והגלה גם כן החרש והמסגר שהם האומנים והשוערים ושומרי החומה וסוגרים פתחיה, שכל אלה היו במנין העשרה אלף שזכר, ולא השאיר כי אם דלת העם. ומה שאמר עוד ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים, מורה שהם מלבד עשרת האלפים שזכר למעלה, ובחלוף זה מצאנו בירמיהו (שם) שאמר יהודים שלשת אלפים עשרים ושלש, וכתב ה״ר דוד קמחי שעשרת אלפים הנזכרים בכאן הוא כלל לכל מיהודה ובנימן, אחרי כן פרט בכאן הגדולים שהיו מהם משבט בנימן ואמר שהיו שבעת אלפים, וישאר שהיו אם כן משבט יהודה שלשת אלפים, והוא מה שאמר בירמיהו יהודים שלשת אלפים, שקראם יהודים להיותם משבטו של יהודה, ולזה הסכים ה״ר לוי בן גרשם, ומה שאמר כאן אחרי זה והחרש והמסגר אלף, שהם היו מכלל העשרה אלף אשר זכר. והנראה אלי הוא, שהיו הגולים כלם עשרת אלפים, והוא הכלל שזכר בראשונה, ואחר כן פרט אותו, לא על פי השבטים, שאם היה מפרט בכאן כמה היו משבט בנימן, למה לא פרט כמה היו משבט יהודה? וגם יקשה שנאמר שהיו מבנימן שבעת אלפים גבורים ומבני יהודה שהיו הרבים יהיו שלשת אלפים ולא עוד, אבל אמתת הענין הוא, שזכר הכתוב בכלל שהגלה כל ירושלם וכל השרים וכל גבורי החיל וגם החרש והמסגר שהיו כלם עשרת אלפים, וזכר בהם הפרטיות, והוא שהגלה בבלה המלך יהויכין ואת אמו ואת נשיו ואת סריסיו, ואת אילי הארץ, שהם השרים, ואת כל אנשי החיל, והיו בלבד הגבורים אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף, והנשארים לא היו אנשי החיל הגבורים ולא החרש והמסגר, אבל היו אותם הנשארים בית המלך ועבדיו והקרובים אליו והשרים והסריסים ואילי הארץ ועבדיהם, שאלה כלם היו האלפים הנשארים, ובזה האופן היו כלם עשרת אלפים, אמנם מה שכתוב בספר ירמיהו שלשת אלפים, הוא כל העם אשר הגלה מלבד אנשי החיל הגבור׳, שהיו כלם שלשת אלפים עם החרש והמסגר שלא היו גברים ואנשי חיל, וזהו שאמר שם זה העם אשר הגלה נבוכד נאצר בשנת שבע שלשת אלפים ועשרים ושלשה, כי מהעם, רוצה לומר מאשר לא היו אנשי החיל דבר שמה לא מהגבורי׳, ולא חשש הכתוב כאן כי אם למספר הגדול מהשבעה אלפים גבורים ומשלשת האלפים משאר העם שלא היו מהגבורים וירמיהו פרט עוד בספרו באמרו ועשרים ושלשה. וכבר נשאר לעיין בספור יהויכין דבר א׳, והוא שכתוב כאן שהיה בן שמנה עשרה במלכו, ובדברי הימים כתוב (דברי הימים ב ל״ו ט׳) בן שמנה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם, והיא סתירה מבוארת, וכתב ה״ר דוד קמחי לישב זה, אפשר כי יהויקים אביו המליכו בשנה הראשונה שמלך כדי שימלוך תחתיו אחרי מותו, אולי היו לו בנים אחרים, ועוד כי ראה שמלכותו תלויה ביד אחרים ולא ידע אם יסירוהו מהמלוכ׳ כמו שעשו לאחיו, ולכן המליך יהויכין בנו שימלוך תחתיו, והיה אז בן שמנה שנים כמו שנזכר בדברי הימים, ועתה כשמת יהויקים ומלך יהויכין בנו בשלמות היה בן שמנה עשרה שנה ומלך שלשה חדשים ולא חשש הכתוב לכתוב עשרת הימים היתרים. ובסדר עולם אומר (פרק כ״ה) שמנה עשרה שנה של מלך נבוכד נאצר, שמנה משנחתם גזר דינו לגלות. ואתה רואה שכל זה הפירו׳ תלוי בספק ספיקה, ספק אם המליכו אביו בחייו, ספקה אם היו לו בנים אחרים, והדברים האלה כלם לא נזכרו בכתוב ורחוק הוא ג״כ מדרך הסברה, בהיות שפרעה המליך את יהויקים מתחת ידו שמיד בשנה הא׳ ימליך את בנו תחתיו, והנה היה זה קצת מרד, ודעת בעל סדר עולם אינו ע״ד הפסוקי׳ ומפני זה נראה אלי שיהויכין היה בן י״ח כשמלך במקו׳ אביו, ומה שנאמר בדברי הימים אינו סותר לזה, כי שם אמר בן שמנה, ושמנה בצי״רי הוא סמוך, כאלו אמר בן שמנה עשרה ושלשה חדשי׳ מלך בירושלם, ואמנ׳ מה שאמר עוד ועשרה ימים, אין ראוי שנפרש אותו ימים ממש, כי למה יזכיר הכתוב הימים שמלך? ודי היה שיזכיר השנים והחדשים לא הימים והשעות, וכזה לא נזכר בשום מלך לא מיהודה ולא מישראל, אבל ימים שזכר בזה הוא שנים, כמו (ויקרא כ״ה) ימים תהיה גאולתו, וזכר שמלבד השמנה שנים היו לו עוד עשרה ימים, ר״ל שנים, שהם השמונה עשרה שנים שזכר הכתוב בכאן, ויהיה שעור הכתוב כן, בן שמנה שנים יהויכין במלכו עם שלש החדשים מהמלכות, ועוד עשרה ימים, ר״ל שנים, ואם כן עם אותם השלשה חדשים שמלך היה הכל שמנה שנים ועשרה ימים, כלומר שמנה עשרה שנים, ועם זה אין סתירה לא בשנות יהויכין, כי תמיד היו שמנה עשרה שנה, ולא בימים כי לא מלך בלתי שלשה חדשים כמו שנזכר בכאן, והותרה בזה השאלה הרביעית:
ואת כל השרים – הוא״ו בגעיא בס״ס.
עשרה – עשרת קרי.
זולת – רק.
עשרת אלפים – ובירמיהו נאמר: יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלושה (ירמיהו נ״ב:כ״ח), ורצה לומר: מבני יהודה היה החשבון האמור, והמותר היו מבני בנימין ושאר השבטים אשר התגוררו בירושלים, וזהו שאמר למטה שבעת אלפים, וכולם יחד המה עשרת אלפים, ולא חש לחשוב עוד אותן הכ״ג האמור בירמיהו.
וכל החרש והמסגר – הם האומנים ושומרי השערים, אשר סגרו אותם בעתם, וכן תרגם יונתן.
והגלה וכו׳ עשרת אלפים גולה – ובפסוק ט״ז אמר ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף – ובירמיה (נ״ב כ״ח) אמר זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושבע – ודעת המפרשים שמה שאמר כאן עשרת אלפים גולה הוא הסך הכולל, שהשרים וגבורי החיל והחרש והמסגר היו עשרת אלפים, ובפסוק ט״ז פי׳ שמן י׳ אלפים אלה היו שבעת אלפים אנשי החיל והחרש והמסגר אלף, ושני אלפים היו מן השרים וסריסי המלך, ובירמיה לא חשב אנשי החיל רק השרים והחרש והמסגר שהיו ג׳ אלפים, זה דעת מהרי״א וקרוב לזה דעת הרד״ק והרלב״ג רק שהם אמרו שהג׳ אלפים היו מבני יהודה והמותר מבני בנימין, ולי נראה שאחר שירמיה כתב ספרו וספר מלכים חשב כאן מה שהגלה נבוכדנצר בשנת שמונה למלכו שהיה הגלות היותר גדול במספר אנשים, והיו עשרת אלפים, וגם שבעת אלפים מאנשי החיל והחרש והמסגר (שהיו מאנשי החיל) גם כן אלף, ובספר ירמיה לא הזכיר מן הגלות הזה שכבר כתבו במלכים, ורצה להזכיר יתר הגולה חוץ מגלות שהגלו עם יהויכין שבשנת שבע הגלה שלשת אלפים ועשרים ושלשה, וזה היה שנה אחת קודם גלות יהויכין, בעת שהגלה את יהויקים, כי גלות יהויכין היה בשנת שמונה לנבוכדנצר, וגלות יהויקים היתה שנה אחת קודם, ועל זה אמר בדברי הימים ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳ וזה סותר למ״ש במלכים שתיכף כבא נבוכדנצר יצא אליו יהויכין ויקח אותו מלך בבל, רק שמ״ש שם לתשובת השנה היינו לגלות הראשון של יהויקים שהיתה בשנה הקודמת שאז חשב נבוכדנצר שנת שבע למלכותו, וז״ש חז״ל במגלה דף י״א גלו בשבע גלו בשמונה, ומבואר בדניאל שבעת שכבש את יהויקים צוה לאשפנז רב סריסיו להביא מזרע יהודה ומבני המלוכה ילדים וזה לא נזכר כמה הביא אתו מבני ישראל וזכר ירמיה בספרו, וזכר עוד שם הגלות שהיתה בשנת שמונה עשרה שהיא שנת החורבן ובשנת שלש ועשרים שהיא ה׳ שנה אחר החורבן, וכל אלה הגליות בכלל היו ד׳ אלפים ושש מאות חוץ מגלות יהויכין.
החרש – חרש עצים.
והמסגר – עושה מנעולים ובריחים ומלאכה בברזל.
וְהִגְלָה נבוכדנאצר מלך בבל אֶת כָּל תושבי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, ובסה״כ עֲשֶׂרֶת (עשרה כתיב) אֲלָפִים גּוֹלֶה – גולים, שלושת אלפים מיהודה ושבעת אלפים מבני בנימין ושאר השבטים שהתגוררו בירושלים1, וְכָל הֶחָרָשׁ – האומנים2 וְהַמַּסְגֵּר – ושוערי החומות ושומריה3, לֹא נִשְׁאַר בירושלים אף אחד זוּלַת – רק4 דַּלַּת – עֲנִיֵּי עַם הָאָרֶץ – העם:
1. רד״ק, מצודת דוד. וראה ביאור שונה של מלבי״ם.
2. תרגום יונתן, רלב״ג, מצודת דוד.
3. תרגום יונתן, רלב״ג, מצודת דוד. ורבותינו אמרו על ״החרש והמסגר״ (גיטין פח.): ״החרש״ אלו חכמים גדולים בתורה, שכשאחד פותח הכל שותקין, כמו שכתוב (ישעיהו מא א) ״הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים״, ״המסגר״, הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו, כמו שנאמר (שם פרק כב) ״וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ״, רש״י.
4. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיֶּ֥גֶל אֶת⁠־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת⁠־אֵ֣ם הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְאֶת⁠־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת⁠־סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ [אֵילֵ֣י] (אולי) הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃
And he exiled Jehoiachin to Babylon. And the king's mother, and the king's wives, and his officers, and the chief men of the land, he carried into captivity from Jerusalem to Babylon.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וְאַגְלֵי יַת יְהוֹיָכִין לְבָבֶל וְיַת אִמָא דְמַלְכָּא וְיַת נְשֵׁי דְמַלְכָּא וְיַת רַבְרְבָנוֹהִי וְיַת רַבְרְבֵי אַרְעָא אוֹבִיל בְּגָלוּתָא מִירוּשְׁלֵם לְבָבֶל.
ואת אילי הארץ – אלו חורי יהודה ובנימין, וצדיקים היו. עליהם הכתוב אומר: כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה (ירמיהו כ״ד:ה׳).
And the dignitaries of the land. These are the dignitaries of Yehudah and Binyomin, who were righteous men. Concerning them Scripture states, "Like these good figs, so will I recognize the exiles of Yehudah.⁠"1
1. Yirmeyahu 24:5.
ואת אילי הארץ – אילו חורי יהודה ובנימין וצדיקים היו ועליהם הכת׳ אומר כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה וגו׳ (ירמיהו כ״ד:ה׳).
ואת אילי הארץ – אלה חורי יהודה ובנימין עליהם הכתוב אומר: כתאנים הטובות האלה וגו׳ (ירמיהו כ״ד:ה׳).
הוליך גולה – בגולה והוא שם, בשקל: שואה, וכן: כלי גולה (ירמיהו מ״ו:י״ט, יחזקאל י״ב:ג׳).
ואת אילי הארץ – רוצה לומר: שרי הארץ.
אלי – אילי קרי.
אילי – הם השרים הגדולים והחזקים, כי הוא ענין חוזק רב, כמו: יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט).
וַיֶּגֶל – והגלה נבוכדנאצר מלך בבל אֶת המלך יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה – לבבל, וְכן אֶת אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת סָרִיסָיו וְאֵת אֵילֵי (אולי כתיב) – שרי1 וקציני2 הָאָרֶץ הגדולים והחזקים3 של יהודה ובבנימין אשר היו צדיקים4, את אלה הוֹלִיךְ נבוכדנאצר מלך בבל בַּגּוֹלָה5 מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה – לבבל:
1. רלב״ג.
2. רש״י, רד״ק וראה רד״ק בירמיהו פרק ל״ט פס׳ ו׳.
3. מצודת ציון.
4. רש״י.
5. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(טז) וְאֵת֩ כׇּל⁠־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה׃
And all the men of might, seven thousand, and the craftsmen and the smiths one thousand, all of them strong and fit for war, these the king of Babylon brought captive to Babylon.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וְיַת כָּל גִבָּרֵי חֵילָא שַׁבְעָא אַלְפִין אוּמָנַיָא וְתַרְעַיָא אַלְפִין כּוּלְהוֹן גִבָּרִין גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא וְאַיְתִינוּן מַלְכָּא דְבָבֶל בְּגָלוּתָא לְבָבֶל.
והחרש והמסגר אלף – זהו שאמר הכתוב וישקוד י״י על הרעה (דניאל ט׳:י״ד) א״ר אסא דרש מרימר משום דצדיק י״י אלהינו וישקוד י״י על הרעה, אלא צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיה ועדין גלות יכניה עומדת דכתיב בגלות יכניה והחרש והמסגר אלף חרש בשעה שפותחים נעשו הכל כחרשים, מסגר בשעה שסוגרין שוב אין פותחין וכמה אלף. עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם, א״ר אחא בר יעקב ש״מ מהרה דקוב״ה תתנ״ב הויין.
הכל גבורים עושי מלחמה – וכי מה גבורה עושים בני אדם המהלכין בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקין בזיקין ונתונים בשלשלאות אלא הכל גבורים במלחמתה של תורה, וכה״א על כן יאמר בספר מלחמות (במדבר כ״א:י״ד).
שבעת אלפים – ולמעלה הוא אומר: עשרת אלפים (מלכים ב כ״ד:י״ד). בא הכתוב השלישי והכריע בספר ירמיהו: זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים (ירמיהו נ״ב:כ״ח), אמור מעתה שלשת אלפים היו משבט יהודה, ושבעת אלפים מבנימין ושאר שבטים. ואף בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ה) למדנו כן.
Seven thousand. But above he states, "ten thousand.⁠"1 The third verse comes to reconcile [the difference], in the Book of Yirmiyohu, "This is the people whom Nevuchadnetzar exiled in the seventh year, three thousand Jews.⁠"2 We deduce from here that three thousand were of the tribe of Yehudah and seven thousand were of Binyomin and the other tribes. Also in Seder Olam we learned this.
1. Above, v. 14.
2. Yirmeyahu 52:28. The verse there states, "three thousand and twenty-three Jews.⁠"
שבעת אלפים – ולמעלה הוא אומר עשרת אלפים (מלכים ב כ״ד:י״ד), בא הכתוב השלישי והכריע בספר ירמיה, דכת׳: זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים (ירמיהו נ״ב:כ״ח), אמור מעתה שלשת אלפים היו משבט יהודה ושבעת אלפים מבנימין ושאר שבטים, ואף בסדר עולם למדנו כן.
והחרש והמסגר אלף – אלה אינם בכלל היו״ד אלפים שזכר במספר של מעלה.
ובסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ה) הוא אומר: ומתוכן החרש והמסגר אלף היו, כלומר שמכלל העשרת אלפים היו. ואין דרך המקרא לכלול מספר ואחר כן לפרט אם לא לחדש על ענין הראשון, וא״כ לבד אלה הראשונים היו.
הכל גבורים עושי מלחמה – בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ה): וכי מה גבורה הם עושים בני אדם ההולכים בגולה, ומה מלחמה עושין בני אדם האסורים בזיקים הנתונים בשלשלאות של ברזל? אלא גבורים – בגבורה של תורה. וכן הוא אומר: גבורי כח עושי דברו (תהלים ק״ג:כ׳). עושי מלחמה – עושין מלחמה של תורה. וכן הוא אומר: על כן יאמר בספר מלחמות י״י (במדבר כ״א:י״ד). חרש – אחד מדבר והכל שותקין. מסגר – שהכל יושבין לפניו ולמדין ממנו לקיים מה שנאמר: ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח (ישעיהו כ״ב:כ״ב).
ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים – והנה אמר למעלה י׳ אלפים ובספר ירמיה אמר שבשנת שבע למלכות נבוכדנצר הגלה יהודי׳ שלשת אלפים ועשרים ושלשה וידמה שמה שאמר בספר ירמיה בשנת שבע ר״ל שעבדו לנבוכדנצר ז׳ שנים ולזה אמר בזה המקום בשנת ח׳ ואולם מספר הגבורים ידמה כמו שפי׳ רבינו דוד קמחי כי בתחלה ספר כל גבורי החיל הגולים מיהודה ובנימין ואחר כן פרט בזה המקום הגבורים שהיו משבט בנימין ובספר ירמיה פרט הגבורים שהיו משבט יהודה ולזה קראם יהודים.
הכל גבורים – על אנשי החיל יאמר, לא על החרש והמסגר.
וְהגלה נבוכדנאצר מלך בבל אֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים מבנימין ושאר השבטים1, וְבכללם הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף2 גולים הַכֹּל, כאשר כל אנשי החיל היו3 גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה, וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל בַּגּוֹלָה4 בָּבֶלָה – לבבל:
1. לבד משלושת אלפים נוספים משבא יהודה, רש״י, רד״ק, רלב״ג.
2. ואלה היו נוספים על העשרת האלפים הגולים המוזכרים בפס׳ י״ד לעיל, רד״ק.
3. מצודת דוד. ורד״ק מבאר כולם כפשוטו וגיבורים ״גיבורים בגבורה של תורה״ ועושים מלחמה של תורה.
4. ראה רד״ק בפס׳ ט״ו לעיל.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֛ל אֶת⁠־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ׃
And the king of Babylon made Mattaniah his father's brother king in his stead, and he changed his name to Zedekiah.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַמְלִיךְ מַלְכָּא דְבָבֶל יַת מַתַּנְיָה אַח אֲבוּהִי תְּחוֹתוֹהִי וְשַׁוִי יַת שְׁמֵיהּ צִדְקִיָהוּ.
וימלך מלך בבל את מתניה – שנו רבותינו הוא שלום הוא צדקיה, ולמה נקרא שמו שלום שהיה מושלם במעשיו, איכא דאמרי שלום דשלמה מלכות בית דוד בימיו.
ויסב את שמו צדקיהו – א״ל יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי ומה שמו מתניה שמו. והא כתיב השלישי צדקיה הרביעי שלום (דברי הימים א ג׳:ט״ו), שלישי הוא שלישי לבנים רביעי שהוא רביעי למלוכה. בתחלה מלך יהואחז, ולבסוף מלך יהויקים, ולבסוף מלך יכניה, ולבסוף צדקיהו.
ויסב את שמו צדקיהו – יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי (בבלי הוריות י״א:).
And changed his name to Tzidkiyohu. May God justify the judgment upon you if you rebel against me.⁠1
1. See Maseches Horiyos 11b.
ויסב את שמו צדקיהו – יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי.
ויסב שמו צדקיהו – הטעם פי׳ למעלה (רד״ק מלכים ב כ״ג:ל״ד), ומה ששנה כל כך שמו וקראו צדקיהו, אומר בדרש (בבלי הוריות י״א:): אמר לו: יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי.
ויסב את שמו צדקיהו – גם זה בלי ספק לטעם כמו שאמרתי על יקתאל (מלכים ב י״ד:ז׳). והענין בכאן לכונה שיהיה מלך צדק וישמור בריתו עמו, ואם לא עשה כן כמו שיתבאר עוד, וכ״ש בירמיה.
תחתיו – במקומו.
את מתניה דודו תחתיו – ובדברי הימים כתוב וימלך את צדקיהו אחיו, והרי״א הוכיח מזה שצדקיה לא היה בן יאשיה רק בן בנו והיה בן יהויקים כמ״ש (בדברי הימים י״ז) ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו, וצדקיה היה גדול מיהויכין אחיו שתים או שלש שנים דהא יהויכין היה בן י״ח במלכו ולא נחשבו בדברי הימים כסדר תולדותם רק כסדר המלכתם, והוא מכריח זה לדעתו ששלום הוא יואחז ואם כן היה יואחז הקטן שבבני יאשיה והיה בן כ״ג למלכו ויחוייב שצדקיה אחיו הגדול שמלך אחת עשרה שנה אחר כך יהיה בן ל״ד שנים או בן ל״ה, ואיך אמר בן עשרים ואחת, וע״כ הוכיח שצדקיה המולך היה אחי יכניה כמ״ש בדברי הימים, לא דודו כמ״ש במלכים פי׳ דודו אוהבו וידידו, ועם העיון זה אי אפשר כלל דהא ביהואחז שהיה בן יאשיה אמר ושם אמו חמוטל בת ירמיה מלבנה וכן אמר בצדקיהו, הרי צדקיה ויואחז היו אחים בני אם אחת ולא היה צדקיה בן יהויקים, והגם כי י״ל זה על פי מ״ש חכמינו זכרונם לברכה שיהויקים בא אל אשת אביו, וי״ל שצדקיה נולד מחמוטל על ידי יהויקים והיה מתיחס לפי זה ליאשיה כפי הנגלה ובאמת היה בן יהויקים ולכן חשבו בין בני יאשיה ובני יהויקים, וקראו כאן דוד יהויכין ובדברי הימים קראו אחיו, ואפשר שבעל המאמר הזה הוציא זה מן המקראות האלה, אבל ממ״ש חכמינו זכרונם לברכה במק״א שצדקיה היה צדיק, אין ראוי לומר כזאת שנולד בממזרות, ולמה נרחיק מן הפשוט שצדקיה היה בן השלישי של יאשיה, כמ״ש והשלישי צדקיהו, וגם ליהויקים היה לו בן ששמו צדקיה, ובעת יצא יהויכין אל נבוכדנצר ראה שעם הארץ ימליכו את צדקיהו בן יהויקים אחי יכניהו תחת אביו, והמליך את מתניהו דודו של יהויכין בן יאשיה והסב שמו צדקיהו רצה לומר שהוא העומד במקום צדקיהו הטוען טענת ירושה בהמלכות, ובדברי הימים רמז כל זה במה שקראו אחיו, רצה לומר שהוא העומד במקום צדקיהו אחיו, ומה שהקשה מהרי״א אחר שיואחז הוא שלום והיה הבן הקטן ליאשיה והיה בן כ״ג למלכו ומלך אחריו יהויקים י״א שנה, ואם כן אי אפשר שיהיה צדקיה הגדול משלום הוא יואחז בן כ״א במלכו, הנה מזה בעצמו ראיה ששלום אינו יואחז רק בן אחר, וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיוחנן הוא יואחז, ונולד לפני צדקיהו לא אחריו.
ויסב את שמו צדקיהו – כמעיד בו קיים שבועתך בצדק ולא תמרוד בי, ומצאנו ביחזקאל י״ז:י״ג שנבוכדראצר בא את צדקיהו באלה והוא בזה אלה להפר ברית (שם).
וַיַּמְלֵךְ – והמליך נבוכדנאצר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ של יהויכין (בנו של יאשיהו1) תַּחְתָּיו – במקומו2 על שארית הפליטה בירושלים, וַיַּסֵּב – ושינה אֶת שְׁמוֹ וקרא לו צִדְקִיָּהוּ, כלומר יה (ה׳) יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי3: פ
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. הוריות יא:, רש״י, רד״ק. ובמדרש, שנו רבותינו הוא שלום הוא צדקיה, ולמה נקרא שמו שלום? שהיה מושלם במעשיו, איכא דאמרי שלום דשלמה מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו? מתניה שמו, ילקוט שמעוני.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) בֶּן⁠־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ [חֲמוּטַ֥ל] (חמיטל) בַּֽת⁠־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃
Zedekiah was twenty-one years old when he began to reign; and he reigned eleven years in Jerusalem. And his mother's name was Hamutal the daughter of Jeremiah of Libnah.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
בַּר עַסְרִין וַחֲדָא שְׁנִין צִדְקִיָה כַּד מְלַךְ וַחֲדָא עַסְרֵי שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָה מִן לִבְנָה.
בן עשרים ואחת שנה צדקיהו – היאך הוא זה? והלא בן ל״ה שנה היה לפי חשבון של אחיו, שהרי הבן השלישי ליאשיהו היה, ויהויקים שהיה גדול ממנו נאמר בו: בן כ״ה שנה יהויקים במלכו (מלכים ב כ״ג:ל״ו), וי״א שנה מלך, הרי ל״ה לצדקיהו.
וכבר כתבנו למעלה (רד״ק מלכים ב כ״ג:ל׳) לדעת החכם ר׳ אברהם בן עזרא כי הוא אומר שמלך ג׳ שנים בחיי אביו, ואז היה בן כ״א. וכל זה היה צריך לדעתו שאמר כי שלום הוא יהואחז, הוא היה הקטן שבבני יאשיהו, וכתיב: בן עשרים ושלש במלכו (מלכים ב כ״ג:ל׳). אבל דברי רז״ל שאמרו כי שלום הוא צדקיהו, אין כאן קושיא כלל, כי צדקיהו היה הקטן שבבני יאשיהו, והיה במות אביו בן עשר שנים, ועתה כשמלך בן אחד ועשרים, אלא שרחוק הוא שזכר שני בנים בסדר והאחד איננו. ולפירושנו כי שלום הוא יהויכין, הנה צדקיהו היה הקטן שבבני יאשיהו, ואין צריך כאן תיקון.
וגם כן יש להתבונן מאד במה שאמר בכאן בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו, כי הנה יהואחז היה במלכו בן שלשה ועשרים שנה ומלך שלשה חדשים, והוא היה הקטן שבבני יאשיהו, ויהויקים מלך בהיותו בן חמש ועשרים שנה ומלך אחד עשרה שנה, ויתחייב מזה שהיה צדקיהו במלכו בן שלשים וחמש שנה או יותר, ואיך אמר בן עשרים ואחת? ויקשה לזה גם כן מה שכתוב בירמיהו (ירמי׳ כ״ז א׳) בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת ה׳ לאמר כה אמר ה׳ אלי עשה לך מוסרות ומוטות ושלחתם וגו׳ ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה וגומר, ואיך אפשר שבתחלת ממלכת יהויקים היה צדקיהו מלך יהודה בהיות ביניהם מהשנים אחד עשר ויותר? ואין לנו שנאמר שבראשית ממלכת יהויקים באה זאת הנבואה אל ירמיהו ושהיתה עתידה לומר אותה בימי צדקיהו כדברי המפרשים, כי אתה תראה בדברי הנבואה עצמה שאמר (שם י״ב) ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה, והוא המורה שהיה בזמנו וכן תמצא שמיד אחר הנבואה ההיא, אמר (שם כ״א א׳) ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה, והוא המוכיח שהשנה שנאמרה אותה נבואה היה בראשית ממלכת צדקיהו, והוא סותר א״כ למה שאמר בראשית ממלכת יהויקים. וחז״ל אמרו בפרק כהן משוח (הוריו׳ י״א ע״ב), שלום הוא צדקיהו, ולמה נקרא שלום? שהיה משולם במעשיו, איכא דאמרי שלום, דשלמה מלכות בית דוד בימיו, ויסב שמו צדקיהו, א״ל השם יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, ומה שמו? מתני׳ שמו, והא כתי׳ (דברי הימים א ג׳ ט״ו) השלישי צדקי׳ והרביעי שלום? שלישי שהיה שלישי לבנים, רביעי שהיה רביעי למלכות, בתחלה מלך יהואחז ולבסוף מלך יהויקים ובסופו מלך יהויכין ובסופו מלך צדקיהו. הנך רואה מדבריהם ששלום וצדקיהו הכל אחד, אלא שרחוק הוא שיזכרו שני בנים בסדר והאחד איננו. ואמנם הראב״ע כת׳ שיאשיהו המליך את צדקיהו בימיו שלש שנים, וכשמת יאשיהו לא רצו העם במלכותו של צדקיהו והמליכו יהואחז בחזקה, ושלכן אמר בירמיהו שבראשית ממלכת יהויקים היה צדקיהו מלך יהודה, לפי שהיה נודע בגוים שיאשיהו המליכו בחייו, וכל זה החכם בדאו מלבו ולא נמצא סמך כלל בפסוקים, וגם אופן הנבואה שבאה אל ירמיהו לא יסבלהו, שהיא שיביאו את צוארם תחת עול מלך בבל, ואם היה יהויקים מלך בעת ההיא למה לא היה הנביא מדבר זה אליו והיה אומר אותו לצדקיהו שלא היה מלך? והנה ה״ר דוד קמחי לקח בזה דרך אחר והוא, ששלום הנזכר בדברי ירמיהו הוא יהויכין, ושאין מהתימה אם נקרא בכתוב בן יאשיהו ונמנה בדברי הימים בתוך בני יאשיהו, לפי שבני הבנים הרי הם כבנים ושרבים ימצאו בכתוב בזה האופן, והיה אם כן צדקיהו הקטון שבאחים והיה במות אביו בן עשרה שנים והיה עתה בן עשרים ואחד שנה. ואמנם הספק אשר יקרה מדברי ירמיהו לא התירו החכם ויעד שבפירושו לספר ירמיהו יתירהו, והוא לא אמר שמה כי אם שהנבואה ההיא עדיין לא נתקיימה כי אם עד אחד עשרה שנה שמלך צדקיהו, וכבר זכרתי מה שבזה מהספק. וכאשר חשבתי דרכי וראיתי הספקות המתחייבות לדעת דעת מאלה, אמרתי שאין צדקיהו הנאמר בכאן הוא בנו של יאשיהו ואחיו של יהויקים, אבל הוא היה בנו של יהויקים ואחיו של יהויכין, כי הנה בספור הסתעפות מלכי יהודה בדברי הימים תמצא כתוב (שם שם י״ז) ובני יהויקים יכניה בנו צדקיהו בנו, ונראה שלא נזכרו שמה כפי תולדותם כי אם כפי המלכתם, כי צדקיהו היה גדול מיהויכין שנים או שלשה שנים, ולכן לא אמר יכניהו הבכור והשני צדקיהו כמו שאמר בבני יאשיהו, אבל אמר יכניה בנו צדקיהו בנו, כי זכרם כפי זמני המלכתם, שיהויכין עם היותו הקטן מלך תחת אביו, כי היה חזק מצדקיהו אחיו ומפני זה נזכר ראשונה, והסירו מהמלכות מלך בבל והעביר המלכות אל צדקיהו שהיה אחיו וגדול ממנו, והראיה על זה שבסוף דברי הימים כתוב במיתת יהויכין (שם ב׳ ל״ו י׳) וימלך את צדקיהו אחיו, יורה שאחיו היה, ואמנם אמר הנה דודו, לא להיותו אחיו של יהויקים, כי אם שהיה אהובו של מלך בבל ולכן המליכו, ודודו הוא מגזר׳ (שיר ב׳ ט״ו) דודי לי ואני לו, וידמה שלכן קראו מלך בבל צדקיהו, להגיד שהוא היה מלכי צדק כי לו תאות המלוכה לא ליהויכין אחיו הקטן ממנו, ואין להפלא מאשר פעמי׳ יקראו הכתוב צדקיהו בן יאשיהו כי (כמו שזכרתי בדעת רד״ק) בני הבנים יקראו בנים ואמנם מה שאמר בספר ירמיהו בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת ה׳ לאמר, דעתי הוא שאינו מדובק עם ענין המוסרות והמוטות שיזכור אחריו, אבל הוא חוזר למעלה מהנבואה שנבא ירמיהו כה אמר ה׳ עמוד בחצר בית ה׳ ודברת על כל ערי יהודה הבאים להשתחוות וגומר, וזכר שהכהנים היו רוצים להרוג את ירמיהו על הנבואה ההוא ומה שאמרו השרים בעדו, ועל זה אמר בראשית ממלכת יהויקים וגו׳, כי בתחלת אותה נבואה אמר פסוק כזה ובסופה גם כן, להודיע שלא הוסיף ולא גרע מדברי ה׳, ומה שאמר כה אמר ה׳ אלי עשה לך מוסרות ומוטות היא נבואה בפני עצמה, ועם זה הותר הספק כלו. והיו אם כן ליאשיהו יוצאי חלציו שני בנים ושני בני בנים, בן אחד יהואחז ובן בנו אחד יהויכין מלך כל אחד מהם שלשה חדשים והסירום ממלכותם מלך מצרים ומלך בבל והוליכום לארצותם עם כלי בית ה׳ ומתו שמה, והבן האחר יהויקים בן בנו השני צדקיהו מלך כל אחד מהם אחד עשרה שנה ושניהם מרדו במלך בבל ואת שניהם הוליך בבלה, הנך רואה שהיו עניניהם במיניהם שוים כמות זה כן מות זה, וגם זה מחכמת הצור תמים פעלו, והותרה בזה השאלה הששית:
חמיטל – חמוטל קרי.
בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה היה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ על שארית הפליטה בירושלים, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ היה חֲמוּטַל (חמיטל כתיב) בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(יט) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃
And he did that which was evil in the sight of Hashem, according to all that Jehoiakim had done.
מקבילות במקראתרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ כְּכֹל דַעֲבַד יְהוֹיָקִים.
ויעש הרע חכמינו זכרונם לברכה קבלו שצדקיהו היה צדיק ודורו היו רשעים, כי בדברי הימים פירש ויעש הרע לא נכנע מלפני ירמיה הנביא מפי ה׳ וגם במלך בבל מרד אשר השביעו באלהים גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תועבות הגוים וכו׳ מבואר שחטא צדקיהו היה מה שלא שמע לדברי נביא ומה שעבר על השבועה לא זולת זה, רק הדור ההוא הם שהרבו למעול מעל ולפי זה מ״ש פה שעשה הרע ככל אשר עשה יהויקים היינו שגם יהויקים מרד בנבוכדנצר ולא שמע לדברי הנביא והסבה לזה היה.
ועל אף שהיה צדיק1, בשני עניינים2 וַיַּעַשׂ – עשה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, שלא שמע לנביא ירמיה ושמרד במלך בבל3 כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים שאף הוא מרד במלך בבל4:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם. ואמרו רבותינו בתלמוד (סנהדרין קג.) ביקש הקב״ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים, נסתכל בדורו ונתקררה דעתו, ביקש הקב״ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה, נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו, והכתיב ״ויעש הרע בעיני ה׳⁠ ⁠⁠״?! אלא שהיה בידו למחות ולא מיחה.
4. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כ) כִּ֣י׀ עַל⁠־אַ֣ף יְהֹוָ֗הי״י֗ הָיְתָ֤ה בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה עַד⁠־הִשְׁלִכ֥וֹ אֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
For through the anger of Hashem it came to pass in Jerusalem and Judah, until He had cast them out from His presence. And Zedekiah rebelled against the king of Babylon.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

אֲרֵי עַל דְאַרְגִיזוּ קֳדָם יְיָ הֲוַת בִּירוּשְׁלֵם וּבִיהוּדָה עַד דְאַגְלֵי יַתְהוֹן מֵאַרְעָא בֵּית שְׁכִינְתֵּיהּ וּמְרִיד צִדְקִיָהוּ בְּמַלְכָּא דְבָבֶל.
כי על אף י״י היתה וגו׳ – לפיכך: וימרוד צדקיהו במלך בבל – נתן הקב״ה בלבו למרוד בו, כדי שיגלה.
Indeed the wrath of Adonoy was, etc. Therefore, Tzidkiyohu rebelled against the king of Bavel. The Holy One, Blessed Is He, gave him the desire to rebel against him in order that he would be exiled.⁠1
1. God incited Tzidkiyohu to rebel in order to exile the Bnei Yisroel from Eretz Yisroel.
כי על אף י״י היתה – לפיכך, וימרד צדקיהו במלך בבל – נתן הקב״ה בלבו למרוד כדי שיגלה.
כי על אף י״י – והוא טעם למה שאמר אחר כן: וימרוד, האל יתברך שם בלבו שימרוד במלך בבל כדי שימצא מלך בבל טענה להחריב הכל.
היתה בירושלם – הפלטה הנשארה היתה בירושלם על אפו ועל חמתו בעבור המעשים רעים שהיו עושים.
כי על אף י״י היתה בירושלם וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו – רוצה לומר: כי מחמת מוקשי העם וכעס הש״י עליהם נהיה שימליכו עליהם אלו הרעים ולזה גם כן היתה הסבה שמרד צדקיהו במלך בבל כי לולי מרדו לא נחרבה ירושלים ולא גלו מעל אדמתם כמו שהיה אומר לו ירמיהו.
ולהשתוותם תמצא שכמו שאמר ביהוקים אך על פי ה׳ היתה ביהודה להסיר מעל פניו, כן אמר בצדקיהו כי על אף ה׳ היתה בירושלם וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו, שהוא הקדמה למה שאמר אחריו וימרד צדקיהו במלך בבל, רוצה לומר שהשם יתברך כדי לקיים גזרתו להשליך ירושלם מעל פניו סדר והביא מרד צדקיהו במלך בבל, שהיא היתה הסבה לשבא על ירושלם והחריבה כמו שיזכור. ובדברי הימים כתוב בצדקיהו (דברי הימים ב ל״ו י״ב וכו׳) ויעש הרע בעיני ה׳ אלהיו לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה׳, וגם במלך בבל מרד אשר השביעו באלהים ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל ה׳ אלהי ישראל, גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תועבות הגוים ויטמאו את בית ה׳ אשר הקדיש בירושלם, וישלח ה׳ אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו, ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ בעמו עד לאין מרפא. וכבר יורו שמות המלכים האלה על עניניהם, כי נקרא האחד יהויקים, לפי שהשם יתברך שקד על דברו לעשותו ומפני קיום גזרתו בימיו נקרא כן, ונקרא האחר צדקיהו, להגיד שהשם יתברך עשה צדק ומשפט ומישרים בימיו על ישראל וירושלם, ואמנם השנים האחרים קצרי ימים ושבעים רוגז נתקראו כפי מעשיהם, כי נקרא הראשון יהואחז, לפי שאחז ידיו בדרכי החטאים בנפשותם, ובא אחריו יהויקים להקים גזרת השם, ונקרא האחר יהויכין, כי הוא היה מכין הגלות והחרבן, ובא צדקיהו ונעשה בימיו המשפט והצדק האמתי בירושלם וביהודה:
עד השלכו – בספרים מטעים הה״א בפתח ואין לחוש עליהם שכן במסורה ב׳ א׳ חסר ואחד מלא זהו החסר וחברו דסוף - ירמיה מלא ושניהם בחירק.
כי על אף – כי בעבור שהיתה אף ה׳ בירושלים וביהודה כל כך גדולה, עד להשליך אותם מעל פניו, לזה העיר לב צדקיה למרוד במלך בבל, להיות סיבה אל הגלות לשלחם מעל פניו.
כי על אף ה׳ היתה שכבר נתחתם גזר דין בעבור עונות הדור.
כי על אף ה׳ וגו׳ – דומה למה שכתוב בשמואל ב׳ כ״ד:א׳ ויסף אף ה׳ לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה, וע״ד ויחזק ה׳ את לב פרעה (עיין עליו במשתדל), מעשה שוטות עשה צדקיה שמרד בנבוכדנאצר, בודאי ה׳ שם בלבו לעשות כן למען השליך אותו ואת עמו מעל פניו.
והקב״ה גרם שצדקיהו ימרוד במלך בבל1 כִּי עַל – בעבור אַף – כעס יְהוָה על התנהגות הדור2 הָיְתָה – נחתם גזר דינם3 של הפליטה4 בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה, וכעסו של ה׳ היה כ״כ גדול עד5 עַד הִשְׁלִכוֹ – שהשליך אֹתָם מֵעַל פָּנָיו לגלות, ולכן כדי לקיים את גזרתו6 נתן ה׳ בלב צדקיה למרוד במלך בבל כדי שתהיה הגלות לשלחם מעל פניו7, ואכן וַיִּמְרֹד מרד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל8: ס
1. רד״ק.
2. רלב״ג.
3. מלבי״ם.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד.
6. אברבנאל.
7. רש״י, מצודת דוד.
8. ומה היתה מרידתו? שצדקיהו מצא את נבוכדנצאר אוכל ארנבת חיה, אמר לו נבוכדנצאר תשבע לי שלא תגלה, ונשבע לו, לבסוף הלך צדקיהו ונשאל על השבועה וגילה זאת, שמע נבוכדנאצר שמבזים אותו, שלח והביא את הסנהדרין וצדקיהו, אמר להם: ראיתם מה עשה צדקיהו? הוא נשבע בשם ה׳ שלא יגלה וגילה! אמרו לו: הוא נשאל על שבועתו, שאל אותם: האם אפשר להשאל על השבועה? אמרו לו: כן, אמר להם: בפניו או אפילו שלא בפניו? אמרו לו: בפניו, שאל אותם כיצד התרתם לו את השבועה שלא בפני? מיד ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, א״ר יצחק ששמטו כרים מתחתיהם, ילקוט שמעוני.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מלכים ב כד – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מלכים ב כד, עולם המקרא מלכים ב כד, תרגום יונתן מלכים ב כד, ילקוט שמעוני מלכים ב כד, רש"י מלכים ב כד, ר"י קרא מלכים ב כד – מהדורת פרופ' שמעון עפנשטיין, ברשותם האדיבה של מוסד הרב קוק (כל הזכויות שמורות), רד"ק מלכים ב כד, ר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעברית מלכים ב כד, ר׳ תנחום הירושלמי ערבית מלכים ב כד, ר׳ בנימין ב"ר יהודה מלכים ב כד, ר"י אבן כספי מלכים ב כד, רלב"ג מלכים ב כד, אברבנאל מלכים ב כד, מנחת שי מלכים ב כד, מצודת ציון מלכים ב כד, מצודת דוד מלכים ב כד, מלבי"ם מלכים ב כד, הואיל משה מלכים ב כד, מקראות שלובות מלכים ב כד – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Melakhim II 24, Biblical Parallels Melakhim II 24, Olam HaMikra Melakhim II 24, Targum Yonatan Melakhim II 24, Yalkut Shimoni Melakhim II 24, Rashi Melakhim II 24 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim II 24, Radak Melakhim II 24, R. Tanchum HaYerushalmi Hebrew Translation Melakhim II 24, R. Tanchum HaYerushalmi Arabic Melakhim II 24, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim II 24, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim II 24, Ralbag Melakhim II 24, Abarbanel Melakhim II 24, Minchat Shai Melakhim II 24, Metzudat Zion Melakhim II 24, Metzudat David Melakhim II 24, Malbim Melakhim II 24, Hoil Moshe Melakhim II 24, Mikraot Sheluvot Melakhim II 24

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×