ובעבור זה בימיו עלה נבוכד נאצר עליו ונשתעבד אליו ג׳ שנים, וגם בזה יש קושי רב, כי מצאנו שנבוכדנצר מלך בשנת הד׳ ליהויקים, כי כן כתוב בירמיהו (ירמיה כ״ה א׳) בשנת הד׳ ליהויקים היא השנה האחת לנבוכד נצר, ובספר דניאל אומר (דניאל א׳ א׳) בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכד נאצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה ויתן ה׳ בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער בית אלהיו ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו, אבל התשובה בזה היא, שיהויקים (עם היות שלא נזכר בזה הספר) כתוב בדברי הימים שהוגלה בבלה, שנאמר (דברי הימים ב ל״ו ו׳) עליו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה, ועליו התנבא ירמיהו (ירמיהו כ״ב י״ט) סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם, ותוכן הענין יראה שהיה כן, הנה בהשלמת שלש שנים למלכות יהויקים בתחלת השנה הרביעית מלך נבוכדנצאר מלך בבל, והיא היתה השנה הראשונית למלכו כמו שכתוב בספר ירמיהו, ובאותה שנה עלה על יהויקים והוליכו אסור בנחשתים בבלה, ומקצת כלי בית ה׳ כמו שנזכר בדברי הימים, ומנה זה שם לשלש שנים למלכות יהויקים, לפי שהיו לו שלש שנים שלמים ובתחלת השנה הרביעית לא חשש, ויהויקים נשתעבד אליו והושיבו ירושלם ועמד שלש שנים עבד אל נבוכד נאצר, ואחריהם מרד בו, וזה שאמר בכאן וישב וימרוד בו, רוצה לומר ששב מבבל אל ירושלם ומרד בו אחרי שלש השנים אשר זכר. ונוכל עוד לפרש כפי דעת חז״ל, שישב יהויקים בבבל עבד נבוכד נאצר שלש השנים אשר זכר, וכאשר שב לארצו בתנאי שיעבוד אותו מרד בו מיד אחרי שובו, ולזה אמר כאן בימיו עלה נבוכד נאצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד, רוצה לומר שם בבבל היה עבד לו שלש שנים וישב וימרוד, כי שב לירושלם ומיד אחרי שובו מרד בו. וה״ר לוי בן גרשום בפירושו לספר דברי הימים כתב, שלא הביא נבוכד נצר ליהויקים בבלה, אך הוא יצא אליו ואסר אותו ואמר להוליכו בבל וקבל על עצמו לעבוד אותו, רוצה לומר לתת לו מס והניחו לשוב למלכותו ועבדו שלש שנים ושב למרוד בו:

ואחרי המרד שלח השם על עונותיו גדודי כשדים וגדודי ארם וגדודי עמון ומואב ביהודה להאבידם כדבר השם אשר נבאו עליהם הנביאים, וספר זה לפי שכלם באו בשליחות נבוכד נאצר על יהויקים להאבידו, ואז כפי קבלת חז״ל הוגלה יהויקים פעם שנית ומת בדרך, ועל זה אמר ירמיהו (שם שם) לכן כה אמר השם אל יהויקי׳ בן יאשיהו מלך יהודה לא יספדו לו וגו׳, קבורת חמור תקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם, והותרה בזה השאלה השלישית: ובסדר עולם (פרק כ״ד) אמרו, שנבוכ׳ נאצר בשנה הראשונה למלכותו כבש נינוה, ובשנייה כבש יהויקים, והיא השנה החמשית למלכות יהויקים, והיה לו עבד שלש שנים הרי שמונה ואז מרד בו, ולסוף שלש שנים למרדו בא נבוכדנצר וכבשו פעם שנייה, וז״ש בדניאל בשנת שלש, הרי אחת עשרה ליהויקים ושמונה לנבוכד נצר, ואותה שנה שמינית מלך יהויכין ומלך שלשה חדשים והגלהו עם החרש והמסגר, וזהו שאמרו (מגילה י״א ע״ב) גלו בשבע גלו בשמונ׳, בשבע לכבוש ולגלות יהויקים שהיה שנה שנייה למלכו׳ נבוכד נצר שהרי שנה אחת מלך קודם כבוש יהויקים:

ואמרו אך על פי השם היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה ככל אשר עשה וגומר, אין ראוי שיפורש שעל חטאת מנשה אשר עשה בימיו נתחייבו ישראל בימי יהויקים חרבן, האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף השם? אבל האמת הוא שבני יהודה וירוש׳ (כמו שזכר ירמיהו בתוכחתיו (ירמי׳ ג׳ ו׳ ושם י״א י״ג) וכמו שפירשתי דף ש״ד ע״ד) השחיתו את דרכם בע״ז ובכל יתר העונות אשר למדם לעשות מנשה, ועם היות שמנשה שב בתשובה לא שבו בני יהודה עמו ונשארה העבירה בידיהם ומפני זה נחרבו, ולזה אמר שהיה רצון השם להסיר יהודה מעל פניו ולהחריבם בעבור חטאת מנשה ועונותיו, ר״ל שהיו בתוך בני יהודה, ויהיה אמרו בחטאת מנשה, כאלו אמר שהיה רצון ה׳ להסיר מפניו בני יהודה להיותם עושים ככל חטאת מנשה, כי ככל אשר עשה כך היו עושים בני יהודה.

וזהו אמרו עוד וגם דם הנקי אשר שפך וימלא את ירושלם דם נקי ולא אבה ה׳ לסלוח, ר״ל וגם הדם הנקי אשר שפך מנשה מלא את ירושלם דם נקי, שלמדם לשפוך דם נקי כמו שהוא היה עושה, ולהיותם מחזיקים ברשעת מנשה לא אבה ה׳ לסלוח, ובזה האופן עצמו ראוי שיפורש מה שאמר ירמיהו (ירמיהו ט״ו א׳ ד׳, ו׳) ויאמר ה׳ אלי אם יעמוד משה ושמואל וגומר, ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן חזקיהו על אשר עשה בירושלם וגומר, שלמדם לעשות תועבותיו, וז״ש את נטשת אותי נאם ה׳ אחור תלכי וגומר, ויתר הפסוקים המורים על עונות העם ורשעיהם, ולזה החרימם לא בעבור מנשה בלבד. והתבאר מזה שהמה בעונותיהם נמקו ולא לבד בעונות מנשה, והותרה בזה השאלה החמשית: והמפרשים פירשו שקודם מלכות יהויקים היתה הגזרה הזאת על פי ה׳ שדבר ביד עבדיו הנביאים בחטאת מנשה, ובחטאתיו נגזרה הגזרה להחריב את ירושלם, ולזכות יאשיהו האריך השם אפו ולרשעת יהויקים לא רצה השם להאריך אפו עוד, הנה אם כן רשעת יהויקים היתה סבה שלא האריך השם אפו לא שתהיה היא סבת החרבן בלבד, ומה שפירשתי אני בו הוא היותר נכון אצלי:

ואמר שלא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו וגומר, להגיד שכאשר מת יהויקים מלך יהויכין בנו תחתיו, ואין ספק שמלך מצרים היה בא להמליך מידו מלך על ירושלם כאשר עשה ליהויקים, אם לא שנחדל מזה בעבור שלקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר היה למלך מצרים ולכן לא יצא מארצו כל אותו זמן עד שמלך צדקיהו ואז יצא, כמו שכתוב בירמיהו (שם ל״ז א׳, ה׳) וימלוך מלך צדקיהו וגומר וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם ויעלו מעל ירושלם:

בן שמונה עשר שנה וגומר. בכאן יספר הכתוב שיהויכין בן יהויקים מלך אחרי אביו שלשה חדשים לא עוד, לפי שעבדי מלך בבל עלו על ירושלם ותבא העיר במצור ובמצוק, ובהיותם צרים על העיר בא שמה נבוכדנצר בעצמו, ויצאו אליו יהויכין ואמו שריו ועבדיו, כדי להחניפו ולומר שהיה בידו כחומר ביד היוצר, ולשים צוארו תחת עולו ושיעשה בו כל חפצו, בחשבו שבראות נבוכד נאצר זה יחמול עליו וישיבהו למלכותו, והוא לא עשה כן, כי לקח אותו אסור, לפי שחשב שיהיה מורד בו כמו שעשה יהויקים אביו, וכמו שאחז״ל (וי״ר פ׳ י״ט דף קפ״ו ע״ד) שאמר נבוכד נאצר על זה מכלבא בישא גורא טבא לא נפיק, לפיכך העבירו מהמלוכה ונתנה אל צדקיהו דודו שהיה אחיו של יהויקים אביו.

ואמר הכתוב שהיה זה בשנת שמנה למלכו, רוצה לומר בתחלת השנה השמינית למלכות נבוכד נצר, ומה שנאמר בירמיהו (ירמיהו נ״ב כ״ח) זה העם אשר הגלה נבוכד נאצר בשנת שבע, פירושו בסוף שנת שבע שהיה התחלת שנה שמונה, ולדברי בעל סדר עולם היה שנת שבע לכבוש יהויקים שהיא שמנה לנבוכד נאצר.

וספר הכתוב שבפעם הזאת הוציא נבוכדנאצר כל אוצרות בית ה׳ ובית המלך מירושלם ויקצץ אל כל כלי הזהב אשר עשה שלמה בהיכל ה׳, רוצה לומר אותם הכלים שהיו מצופים זהב קצץ אותם לקחת הזהב אשר עליהם.

ושהגלה את כל ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים, והגלה גם כן החרש והמסגר שהם האומנים והשוערים ושומרי החומה וסוגרים פתחיה, שכל אלה היו במנין העשרה אלף שזכר, ולא השאיר כי אם דלת העם. ומה שאמר עוד ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים, מורה שהם מלבד עשרת האלפים שזכר למעלה, ובחלוף זה מצאנו בירמיהו (שם) שאמר יהודים שלשת אלפים עשרים ושלש, וכתב ה״ר דוד קמחי שעשרת אלפים הנזכרים בכאן הוא כלל לכל מיהודה ובנימן, אחרי כן פרט בכאן הגדולים שהיו מהם משבט בנימן ואמר שהיו שבעת אלפים, וישאר שהיו אם כן משבט יהודה שלשת אלפים, והוא מה שאמר בירמיהו יהודים שלשת אלפים, שקראם יהודים להיותם משבטו של יהודה, ולזה הסכים ה״ר לוי בן גרשם, ומה שאמר כאן אחרי זה והחרש והמסגר אלף, שהם היו מכלל העשרה אלף אשר זכר. והנראה אלי הוא, שהיו הגולים כלם עשרת אלפים, והוא הכלל שזכר בראשונה, ואחר כן פרט אותו, לא על פי השבטים, שאם היה מפרט בכאן כמה היו משבט בנימן, למה לא פרט כמה היו משבט יהודה? וגם יקשה שנאמר שהיו מבנימן שבעת אלפים גבורים ומבני יהודה שהיו הרבים יהיו שלשת אלפים ולא עוד, אבל אמתת הענין הוא, שזכר הכתוב בכלל שהגלה כל ירושלם וכל השרים וכל גבורי החיל וגם החרש והמסגר שהיו כלם עשרת אלפים, וזכר בהם הפרטיות, והוא שהגלה בבלה המלך יהויכין ואת אמו ואת נשיו ואת סריסיו, ואת אילי הארץ, שהם השרים, ואת כל אנשי החיל, והיו בלבד הגבורים אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף, והנשארים לא היו אנשי החיל הגבורים ולא החרש והמסגר, אבל היו אותם הנשארים בית המלך ועבדיו והקרובים אליו והשרים והסריסים ואילי הארץ ועבדיהם, שאלה כלם היו האלפים הנשארים, ובזה האופן היו כלם עשרת אלפים, אמנם מה שכתוב בספר ירמיהו שלשת אלפים, הוא כל העם אשר הגלה מלבד אנשי החיל הגבור׳, שהיו כלם שלשת אלפים עם החרש והמסגר שלא היו גברים ואנשי חיל, וזהו שאמר שם זה העם אשר הגלה נבוכד נאצר בשנת שבע שלשת אלפים ועשרים ושלשה, כי מהעם, רוצה לומר מאשר לא היו אנשי החיל דבר שמה לא מהגבורי׳, ולא חשש הכתוב כאן כי אם למספר הגדול מהשבעה אלפים גבורים ומשלשת האלפים משאר העם שלא היו מהגבורים וירמיהו פרט עוד בספרו באמרו ועשרים ושלשה. וכבר נשאר לעיין בספור יהויכין דבר א׳, והוא שכתוב כאן שהיה בן שמנה עשרה במלכו, ובדברי הימים כתוב (דברי הימים ב ל״ו ט׳) בן שמנה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם, והיא סתירה מבוארת, וכתב ה״ר דוד קמחי לישב זה, אפשר כי יהויקים אביו המליכו בשנה הראשונה שמלך כדי שימלוך תחתיו אחרי מותו, אולי היו לו בנים אחרים, ועוד כי ראה שמלכותו תלויה ביד אחרים ולא ידע אם יסירוהו מהמלוכ׳ כמו שעשו לאחיו, ולכן המליך יהויכין בנו שימלוך תחתיו, והיה אז בן שמנה שנים כמו שנזכר בדברי הימים, ועתה כשמת יהויקים ומלך יהויכין בנו בשלמות היה בן שמנה עשרה שנה ומלך שלשה חדשים ולא חשש הכתוב לכתוב עשרת הימים היתרים. ובסדר עולם אומר (פרק כ״ה) שמנה עשרה שנה של מלך נבוכד נאצר, שמנה משנחתם גזר דינו לגלות. ואתה רואה שכל זה הפירו׳ תלוי בספק ספיקה, ספק אם המליכו אביו בחייו, ספקה אם היו לו בנים אחרים, והדברים האלה כלם לא נזכרו בכתוב ורחוק הוא ג״כ מדרך הסברה, בהיות שפרעה המליך את יהויקים מתחת ידו שמיד בשנה הא׳ ימליך את בנו תחתיו, והנה היה זה קצת מרד, ודעת בעל סדר עולם אינו ע״ד הפסוקי׳ ומפני זה נראה אלי שיהויכין היה בן י״ח כשמלך במקו׳ אביו, ומה שנאמר בדברי הימים אינו סותר לזה, כי שם אמר בן שמנה, ושמנה בצי״רי הוא סמוך, כאלו אמר בן שמנה עשרה ושלשה חדשי׳ מלך בירושלם, ואמנ׳ מה שאמר עוד ועשרה ימים, אין ראוי שנפרש אותו ימים ממש, כי למה יזכיר הכתוב הימים שמלך? ודי היה שיזכיר השנים והחדשים לא הימים והשעות, וכזה לא נזכר בשום מלך לא מיהודה ולא מישראל, אבל ימים שזכר בזה הוא שנים, כמו (ויקרא כ״ה) ימים תהיה גאולתו, וזכר שמלבד השמנה שנים היו לו עוד עשרה ימים, ר״ל שנים, שהם השמונה עשרה שנים שזכר הכתוב בכאן, ויהיה שעור הכתוב כן, בן שמנה שנים יהויכין במלכו עם שלש החדשים מהמלכות, ועוד עשרה ימים, ר״ל שנים, ואם כן עם אותם השלשה חדשים שמלך היה הכל שמנה שנים ועשרה ימים, כלומר שמנה עשרה שנים, ועם זה אין סתירה לא בשנות יהויכין, כי תמיד היו שמנה עשרה שנה, ולא בימים כי לא מלך בלתי שלשה חדשים כמו שנזכר בכאן, והותרה בזה השאלה הרביעית:

וגם כן יש להתבונן מאד במה שאמר בכאן בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו, כי הנה יהואחז היה במלכו בן שלשה ועשרים שנה ומלך שלשה חדשים, והוא היה הקטן שבבני יאשיהו, ויהויקים מלך בהיותו בן חמש ועשרים שנה ומלך אחד עשרה שנה, ויתחייב מזה שהיה צדקיהו במלכו בן שלשים וחמש שנה או יותר, ואיך אמר בן עשרים ואחת? ויקשה לזה גם כן מה שכתוב בירמיהו (ירמי׳ כ״ז א׳) בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת ה׳ לאמר כה אמר ה׳ אלי עשה לך מוסרות ומוטות ושלחתם וגו׳ ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה וגומר, ואיך אפשר שבתחלת ממלכת יהויקים היה צדקיהו מלך יהודה בהיות ביניהם מהשנים אחד עשר ויותר? ואין לנו שנאמר שבראשית ממלכת יהויקים באה זאת הנבואה אל ירמיהו ושהיתה עתידה לומר אותה בימי צדקיהו כדברי המפרשים, כי אתה תראה בדברי הנבואה עצמה שאמר (שם י״ב) ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה, והוא המורה שהיה בזמנו וכן תמצא שמיד אחר הנבואה ההיא, אמר (שם כ״א א׳) ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה, והוא המוכיח שהשנה שנאמרה אותה נבואה היה בראשית ממלכת צדקיהו, והוא סותר א״כ למה שאמר בראשית ממלכת יהויקים. וחז״ל אמרו בפרק כהן משוח (הוריו׳ י״א ע״ב), שלום הוא צדקיהו, ולמה נקרא שלום? שהיה משולם במעשיו, איכא דאמרי שלום, דשלמה מלכות בית דוד בימיו, ויסב שמו צדקיהו, א״ל השם יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, ומה שמו? מתני׳ שמו, והא כתי׳ (דברי הימים א ג׳ ט״ו) השלישי צדקי׳ והרביעי שלום? שלישי שהיה שלישי לבנים, רביעי שהיה רביעי למלכות, בתחלה מלך יהואחז ולבסוף מלך יהויקים ובסופו מלך יהויכין ובסופו מלך צדקיהו. הנך רואה מדבריהם ששלום וצדקיהו הכל אחד, אלא שרחוק הוא שיזכרו שני בנים בסדר והאחד איננו. ואמנם הראב״ע כת׳ שיאשיהו המליך את צדקיהו בימיו שלש שנים, וכשמת יאשיהו לא רצו העם במלכותו של צדקיהו והמליכו יהואחז בחזקה, ושלכן אמר בירמיהו שבראשית ממלכת יהויקים היה צדקיהו מלך יהודה, לפי שהיה נודע בגוים שיאשיהו המליכו בחייו, וכל זה החכם בדאו מלבו ולא נמצא סמך כלל בפסוקים, וגם אופן הנבואה שבאה אל ירמיהו לא יסבלהו, שהיא שיביאו את צוארם תחת עול מלך בבל, ואם היה יהויקים מלך בעת ההיא למה לא היה הנביא מדבר זה אליו והיה אומר אותו לצדקיהו שלא היה מלך? והנה ה״ר דוד קמחי לקח בזה דרך אחר והוא, ששלום הנזכר בדברי ירמיהו הוא יהויכין, ושאין מהתימה אם נקרא בכתוב בן יאשיהו ונמנה בדברי הימים בתוך בני יאשיהו, לפי שבני הבנים הרי הם כבנים ושרבים ימצאו בכתוב בזה האופן, והיה אם כן צדקיהו הקטון שבאחים והיה במות אביו בן עשרה שנים והיה עתה בן עשרים ואחד שנה. ואמנם הספק אשר יקרה מדברי ירמיהו לא התירו החכם ויעד שבפירושו לספר ירמיהו יתירהו, והוא לא אמר שמה כי אם שהנבואה ההיא עדיין לא נתקיימה כי אם עד אחד עשרה שנה שמלך צדקיהו, וכבר זכרתי מה שבזה מהספק. וכאשר חשבתי דרכי וראיתי הספקות המתחייבות לדעת דעת מאלה, אמרתי שאין צדקיהו הנאמר בכאן הוא בנו של יאשיהו ואחיו של יהויקים, אבל הוא היה בנו של יהויקים ואחיו של יהויכין, כי הנה בספור הסתעפות מלכי יהודה בדברי הימים תמצא כתוב (שם שם י״ז) ובני יהויקים יכניה בנו צדקיהו בנו, ונראה שלא נזכרו שמה כפי תולדותם כי אם כפי המלכתם, כי צדקיהו היה גדול מיהויכין שנים או שלשה שנים, ולכן לא אמר יכניהו הבכור והשני צדקיהו כמו שאמר בבני יאשיהו, אבל אמר יכניה בנו צדקיהו בנו, כי זכרם כפי זמני המלכתם, שיהויכין עם היותו הקטן מלך תחת אביו, כי היה חזק מצדקיהו אחיו ומפני זה נזכר ראשונה, והסירו מהמלכות מלך בבל והעביר המלכות אל צדקיהו שהיה אחיו וגדול ממנו, והראיה על זה שבסוף דברי הימים כתוב במיתת יהויכין (שם ב׳ ל״ו י׳) וימלך את צדקיהו אחיו, יורה שאחיו היה, ואמנם אמר הנה דודו, לא להיותו אחיו של יהויקים, כי אם שהיה אהובו של מלך בבל ולכן המליכו, ודודו הוא מגזר׳ (שיר ב׳ ט״ו) דודי לי ואני לו, וידמה שלכן קראו מלך בבל צדקיהו, להגיד שהוא היה מלכי צדק כי לו תאות המלוכה לא ליהויכין אחיו הקטן ממנו, ואין להפלא מאשר פעמי׳ יקראו הכתוב צדקיהו בן יאשיהו כי (כמו שזכרתי בדעת רד״ק) בני הבנים יקראו בנים ואמנם מה שאמר בספר ירמיהו בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת ה׳ לאמר, דעתי הוא שאינו מדובק עם ענין המוסרות והמוטות שיזכור אחריו, אבל הוא חוזר למעלה מהנבואה שנבא ירמיהו כה אמר ה׳ עמוד בחצר בית ה׳ ודברת על כל ערי יהודה הבאים להשתחוות וגומר, וזכר שהכהנים היו רוצים להרוג את ירמיהו על הנבואה ההוא ומה שאמרו השרים בעדו, ועל זה אמר בראשית ממלכת יהויקים וגו׳, כי בתחלת אותה נבואה אמר פסוק כזה ובסופה גם כן, להודיע שלא הוסיף ולא גרע מדברי ה׳, ומה שאמר כה אמר ה׳ אלי עשה לך מוסרות ומוטות היא נבואה בפני עצמה, ועם זה הותר הספק כלו. והיו אם כן ליאשיהו יוצאי חלציו שני בנים ושני בני בנים, בן אחד יהואחז ובן בנו אחד יהויכין מלך כל אחד מהם שלשה חדשים והסירום ממלכותם מלך מצרים ומלך בבל והוליכום לארצותם עם כלי בית ה׳ ומתו שמה, והבן האחר יהויקים בן בנו השני צדקיהו מלך כל אחד מהם אחד עשרה שנה ושניהם מרדו במלך בבל ואת שניהם הוליך בבלה, הנך רואה שהיו עניניהם במיניהם שוים כמות זה כן מות זה, וגם זה מחכמת הצור תמים פעלו, והותרה בזה השאלה הששית:

ולהשתוותם תמצא שכמו שאמר ביהוקים אך על פי ה׳ היתה ביהודה להסיר מעל פניו, כן אמר בצדקיהו כי על אף ה׳ היתה בירושלם וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו, שהוא הקדמה למה שאמר אחריו וימרד צדקיהו במלך בבל, רוצה לומר שהשם יתברך כדי לקיים גזרתו להשליך ירושלם מעל פניו סדר והביא מרד צדקיהו במלך בבל, שהיא היתה הסבה לשבא על ירושלם והחריבה כמו שיזכור. ובדברי הימים כתוב בצדקיהו (דברי הימים ב ל״ו י״ב וכו׳) ויעש הרע בעיני ה׳ אלהיו לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה׳, וגם במלך בבל מרד אשר השביעו באלהים ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל ה׳ אלהי ישראל, גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תועבות הגוים ויטמאו את בית ה׳ אשר הקדיש בירושלם, וישלח ה׳ אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו, ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ בעמו עד לאין מרפא. וכבר יורו שמות המלכים האלה על עניניהם, כי נקרא האחד יהויקים, לפי שהשם יתברך שקד על דברו לעשותו ומפני קיום גזרתו בימיו נקרא כן, ונקרא האחר צדקיהו, להגיד שהשם יתברך עשה צדק ומשפט ומישרים בימיו על ישראל וירושלם, ואמנם השנים האחרים קצרי ימים ושבעים רוגז נתקראו כפי מעשיהם, כי נקרא הראשון יהואחז, לפי שאחז ידיו בדרכי החטאים בנפשותם, ובא אחריו יהויקים להקים גזרת השם, ונקרא האחר יהויכין, כי הוא היה מכין הגלות והחרבן, ובא צדקיהו ונעשה בימיו המשפט והצדק האמתי בירושלם וביהודה: